מה בין נביאי ישראל לחכמי האומות? הם רק רואים את הכל במכלול פרטני ומדוקדק על שלל הניואנסים הרוחניים שבו, אך לא שולים ומפיקים ממנו את המסר הנדרש. הם לא שומעים את הקול האילם שנשמע מתוך האירועים הסוערים. "וירא בלק" בלבד – לא "וישמע". דבריו המבריקים של הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ראש הישיבה החרדית "עטרת-ישראל" בירושלים. צעד נוסף נעשה:
3. "אתונות סוררות" ב-2011!
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. (כב, כז-כט)
הנה כי כן; האתון סוטה מדרך העפר הסלולה והנורמטיבית שוב ושוב עד שלושה פעמים בעיקשות פלאית, וכתגובת-נגד מידית מצליף בה בלעם גם שוב ושוב בכדי שלא תסטה מהדרך, אך היא במריה עומדת. לא מיישרת קו והילוך. געו בעצמכם: כשכל אדם משכיל ואינטלקטואל כמוהו היה נפגש במחזה מפליא שכזה מיד היה נאחז השתאות מתוך שהיה רואה בו משהו אל-טבעי, בפרט אחר שהאתון פוצה את פיה ומחלה לשוח כאחד האדם.. אך הוא רואה את עצמו עומד מול אתון ומול דרך, מול דרך ומול אתון ומצליף בה ללא הרף, הוא לא מתייצב מול אלוקים שמנווט זאת ומושך-בחוטים. יש כאן גיחוך מאין כמותו, כי לכאורה בלעם היה איש שקרוב מאוד לאלוקים, בדרכו, ואת התחושות הכל-כך הגיוניות, עם לוגיקה כה פשוטה, הוא ממאן לקבל. יוהרתו מעבירתו על דעתו.
יש הרבה "אתונות" סוררות ב-2011, צריך רק לפקוח עיניים, אובייקטיביות ככל האפשר, ולהתבונן: אולי יש כאן מסר צלול, כגון אשר היה השבוע.
אקדים ואבהיר כי אינני נמנה על קהילת סוגדי המדינה, אף לא על חורשי רעתה, חלילה, אבל את אשר על ליבי אחקוק עלי הכתב: הציבור הדתי לאומי מתפתל כרגע. יש פה קונפליקט איום והיסטורי בין דת למדינה. הימים הללו הם רגעי ההכרעה החותכים והכואבים את מי אנחנו מאמצים בערגה: את הדת או את המדינה, או ליתר דיוק את: "דת-המדינה". כשעוצרים רב באשר להלך-דעתו בסוגיות הלכתיות, יש אולי לעשות חושבים, ששמא החיבור בין הדת למדינה הוא בלתי-אפשרי. כעת, לא ניתן לאחוז החבל משני קצותיו.עד כאן מתוך גליון תורני "פרש{יי}ת השבוע" לפרשה זו - בלק.
בלעם אטום היה מהבין שכשניתכות עליו מכות עזות, וניסים מבהיקים נראים לעינו כפתיחת פה האתון, שיד אלוקית נמצאת כאן. אולי יתעשת הציבור הדתי-לאומי ויבין שלא בכדי הדת והמדינה מתנגשים היום חזיתית, שכן המדינה איננה דתית ולא ניתן להתיימר להפכה לבעלת זיקה ותווית שכזו. הגיע השעה להתפכח ולפקוח עיניים כשלעין כל ה"פרות הקדושות" נשחטות לכבוד הקיץ. אנחנו לא בלעם. את קולו של האלוקים שמענו כאן, מתוך צומת-העצבים הזו.
היום הגענו לרגע האמת: דת או מדינה! במה בחרתם, דתיים-לאומיים? במה??
לא נחסוך שבטנו גם משי ניצן: שי ניצן יקר! למה אתה מייחל וכמה. למה? האמנם אתה כל-כך כמה לראות מלחמת -אחים עקובה מדם בין נוטרי חוקי המדינה באדיקות לכאלו בחוקי-התורה? אתה רוצה בכח להגיע לסיטואציות מבעיתות של "פרעות תשע"א"!?? ענני שי ענני.
הצגת כל התגובות