מה עובר על המוזיקה החסידית?

ליפא, ורדיגר ופריד (ברוך עזאגווי)

משהו עבר על המוזיקה החסידית בזמן האחרון, כך אומרים כולם. אבל מה באמת קרה?

הרמה המקצועית ירדה? ממש לא. נראה שיש אפילו עליה.

הלחנים לא משהו? לא ידוע לי על מלחין שהלך לעולמו חוץ מר´ משה גולדמן ז"ל.

הזמרים פחות טובים? גם לא. חלק מהזמרים הם אותם זמרים, והחדשים גם לא רעים.

אז מה הבעיה?

הזמרים, ואני מדבר בינתיים על הותיקים, התחילו לצאת קצת מהסגנון שהיו אמונים עליו. ואני לא מדבר על ליפא. תסבירו לי מה קרה למרדכי (כ´ בצירה, הי´ נחה, שלא תטעו....) לפני שהוא הקליט את הטרנסים לדיסק האחרון? מה עבר על אבריימ´ל שהוא העדיף שהשמש תעבור עליו? (ובכלל, הוא יודע מה זה כרכומים?) ואיך החליף העלה הנושר על גג ביתי את העלה שנשר על התולעת?

למה זה קורה? אני מאמין שהבעיה היא לא בזמרים, וגם לא בקהל, אלא במה שהזמרים חושבים שהקהל רוצה לשמוע. ודווקא נראה לי שרוב המאזינים מעדיפים את הסגנון החסידי הרגיל.

השירים היום הם יותר ´להיטים´ מאשר ´שירים´, וכאן אני מגיע לבעיה מס´ 2: הקהל.

הציבור היום צורך יותר להיטים מאשר שירים. מתי לאחרונה שמעתם שיר שנראה לכם שישירו אותו בעוד 10 שנים?

המבחן האמיתי

תבדקו את זה עוד 10 שנים, מקסימום 10 שירים מהשנים האחרונות יהיו שם. לא כי לא היו שירים שמתאימים להיות כאלה. היו כאלה, רק ש´העולם´ מתייחס רק ללהיטים החד פעמיים. אולי זה חלק מהפיכתו של כל העולם לחד פעמי, והסתכלות יתר על עטיפות צבעוניות ומרשרשות ופחות על תוכן.

לציבור קשה לקבל את החדש. גם בזמרים, וגם בסגנונות. אנשים התקבעו לסגנון מסוים, וקשה להם לזוז ממנו - כל מה שלא בסגנון המקובל לא יתקבל בציבור במידה הראויה לו. אני לא אומר שלא ישמעו, אבל זה לא יהיה כמו הסגנון המקובל. רוצים דוגמאות? ברוך לוין, בני פרידמן, אלי גרסטנר וחבורתו, ארי גולדוואג וחבורתו, שלשלת, שרולי ויליגר, איצי ספינר, בערי וובער ועוד רבים.

גם בסגנון המקובל, לזמרים חדשים קשה להצליח, אנשים התקבעו על כמה זמרים שכל דבר שהם ישירו יהפוך ללהיט,לא משנה מה טיב הלחן והמילים. לעומת זאת זמר חדש (או ותיק, רק שאינו נחשב מהשורה הראשונה) צריך להביא להיט ממש רציני כדי שישמעו עליו, (יעויין ערך ´ניסים´ – שלומי גרטנר, ´בית נאמן´ - ישראל ורדיגר) וגם אז זה נוגע רק לאותו שיר מסוים, ולא שהזמר עבר ´ליגה´.

אם זמר כמו שלומי גרטנר היה מתפרסם לפני כעשור ואפילו פחות, הוא היה נכלל בקלות בשורה הראשונה, ואילו היום הוא לא מוכר מספיק כמו שמגיע לו. (להזכירכם, שמו הפרטי אינו ´ניסים´).

לאן הם נעלמו?

על פי מחקר שערכתי, לדוד גבאי יש עוד שירים חוץ מ´לגבי´ ו´הגומל´, והם גם ממש טובים (תבדקו את שלושת האלבומים שלו).

זו תופעה שהולכת ומתגברת בזמן האחרון. אם זמר לא מוכר יוציא שיר, לא ישמעו עליו גם אם הוא יהיה די מוצלח (רק אם זה ממש להיט - הוא יצליח), ,אנשים ישמעו אותו, וגם ישירו אותו. אבל הוא לא ישאיר חותם ולא יכנס לחתונות וכד´. אבל אם פריד, למשל, היה רק מזמזם את אותו שיר, או אפילו פחות מוצלח, אתם תשמעו אותו מכל עבר.

בנוסף לכך, חלק נכבד מהזמרים הישנים פשוט נעלם: דדי גראוכר, מיכאל שטרייכר, מנדי ג´רופי, מונה רוזנבלום (לפני שנה היה אמור לצאת מונה 6 ´תוך כמה ימים´....), אוהד מושקוביץ, שלמה כהן (השניים האחרונים הפציעו עם אלבומי מחרוזות, אבל לא אלבום נורמאלי), חיים בנט ועוד רבים וטובים.

נחזור לעניין השירים. השירים של היום הם יותר להיטים זמניים ופחות שירים שיהפכו לנכסי ברזל. תקשיבו לי טוב - השירים היחידים שיישארו מהשנים האחרונות הם שירים בסגנון החסידי האותנטי (סטייל ´כי הרבית´ ´כי כל פה´) ולא ממה שקוראים היום חסידי (´ערבים´ ´כולם אהובים´). יש שירים שאתה שומע עליהם כי הם נכנסו לחתונות בגלל ש´לא יכול להיות ששוואקי הוציא דיסק ושום שיר לא יכנס´ אז הכניסו בכוח.

עוד נקודה - הנושאים של השירים. פעם הנושאים היו שבת-חתונה-אמונה וכד´ - משהו עם קשר למשהו. היום כל מדרש / גמרא / פסוק יכולים להיות שיר (´לגבי עבודת יום זריז´, ´את אחי אנכי מבקש´, ´ליבי במזרח ואנכי בסוף מערב´ ועוד)

מתי לאחרונה יצא שיר טוב על שבת? לשם הדוגמא - לשוואקי על חמשת אלבומיו יש רק שיר אחד שקשור לשבת - ´משוך´. (אלמלא ר´ יוסף משה כהנא טיש שמחדש שירי שבת ישנים לא היה מה לחדש בשולחן שבת)

מתי שמענו שיר רועש על מילים שקשורת לחתונה?

רק שירי חתונה שקטים יוצאים. תשאלו את שוואקי, הוא דואג להכניס שיר כזה לכל אלבום, בלעדיו גם זה לא היה.

כמעט בכל אלבום מהשנים הקודמות יש שיר חתונה. באחרונים אין בכלל. (אחרי חיפוש מצאתי את ´אהלל אמלל´ אצל יידל. אבל מה המילים האלה? אני מתחייב שהם לא כתובות בשום מקום)

עוד נושא לדיון (ואכמ"ל) שיכול להיות שגם הוא גורם לכך, זהו חוסר הוודאות מי ומה חסידי, מי מזרחי, מי חילוני, מי דתי ומי חרדי.