במסגרת פינת 'משנכנס אדר' של תוכנית 'דבר ראשון' התארח באולפן עורך אתר סרוגים אריה יואלי, כדי לחשוף את המקורות המפתיעים מאחורי השירים המוכרים של החג.
"שירי פורים הם אוסף אקלקטי שהגיע ממקומות שונים," פותח יואלי ומסביר שבדומה לחגים אחרים, גם בפורים משתמשים בניגונים מקוריים לצד ניגונים ייחודיים לחג.
הראשון שמציג יואלי הוא "חייב איניש לבסומי" – שיר שרבים מכירים, אך מעטים יודעים את מקורו. "אתה כבר שומע שזה נשמע כמו קלייזמר," אומר יואלי ומסביר כי מדובר במנגינה צוענית מאזור רומניה-הונגריה. לפי מחקר של החוקר דוד אסף, האדמו"ר מוויז'ניץ אימץ את המנגינה לאחר ששמע אותה בפונדק. "זו הייתה מנגינה על שידוכים, מספר יואלי, "והאדמו"ר אמר 'את המנגינה הזו אני רוצה' והכניס אותה לניגוני פורים של ויז'ניץ, ללא מילים."
כעבור כעשרים שנה, אחד הרבנים הצעירים בישיבת כפר הרוא"ה, ישיבה ציונית-דתית, החליט להוסיף לניגון מילים ממסכת מגילה: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". כך נוצר השיר המוכר.
יואלי ממשיך לשיר "משנכנס אדר", ומפתיע כשהוא מגלה את מקורו: "אם יש פה צופים ותיקים, הם מכירים את השיר 'ארטיק ארטיק שוקולד בננה, ארטיק ארטיק שוקולד לימון'". מסתבר שהשיר הישראלי על גלידות הקיץ הוא למעשה גרסה של שיר פולקלור אמריקאי של עבדים שחורים מסוף המאה ה-19: "Pick a ball of cotton" (לך תקטוף כותנה). "אז זה עשה תרגום פעם אחת לעברית, פעם שנייה לשיר קיץ, ופעם שלישית ל'מי שנכנס אדר'," מסכם יואלי.
לגבי השיר "את המן תלו על העץ, את ויזתא על עציץ", שנשמע כאילו חובר על-ידי משגיח ישיבה או גננת בתלמוד תורה, יואלי חושף שמקורו בשיר של נתן אלתרמן שמתאר זוג מהעמק שמגיע לקרנבל פורים. לסיום מזכיר יואלי את השיר "חרבונה זכור לטוב" שמבוסס על שיר הקאנטרי האמריקאי "מניאנה" (בספרדית: מחר), שהגיע לישראל עם להקת "שוקולד מנטה מסטיק". המילים "מניאנה יהיה יותר טוב" הפכו ל"חרבונה זכור לטוב".
הראיון מסתיים בברכה: "שהשנה כשנשיר 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', נדע להבדיל ולשיר רק על דברים קדושים."