על כבודך אשר חולל, בראש חוצות בארץ ובתפוצות
ע"י אחייך ואחיותייך, ממך יצאו מהרסייך ומחריבייך
את כוס התרעלה שתית מצית, ע"י רודף, מדון ואש הצית
ולא קם ולא זע ולא מחה, גם לא שר וגם לא מנהיג, נחית.
שועלים חיבלו כרמייך, גם לא ליקקו דמעייך
על משכבך בלילות כאשר על ערסך התהפכו מעייך
כאשר כל חטאך הוא, רצונך ללמוד תורת אלוקייך
נדחית, בבושת ובכלימה, אך ורק משום צבעך ומוצא אבותייך.
בצר לך, פנית למנהיגייך, עסקנייך המייתמרים להיות רועייך
בטחונך, אשר שמת בהם, ואשר בהם בחרת את והורייך
בחושבך, שהנה, חיש קל ומהרה יפתרו כל בעיותייך
חלום וורוד, ותקווה אמיתית, כי הנה הגיע עת דודייך.
כלה קיץ כלה חורף, ותקוותך כי יכלה צר ורודף
אשר את בקשתך דוחה הוא מידי יום, והודף
וליבו הגס, בלב יהודי חם ואוהב, יתחלף
מה גדל שיברך, כי נוכחת שחלומך הנו כאד נודף.
אך לשבר זה לא ציפית, אחותי בת עמי
שהמכה בפטיש על מכתך, יכה בחוזקה, ומי,
פעם אחר פעם, היכה הולם פעם, לוודא ריסוק עולמי
הלא הוא נציגי ובא כוחי וכח כוחי בבית אולמי.
למגינת ליבי ומשבתי, לא בא לבקר בביתי
ותחת זאת, את רודפיי קיבל בתשואות ומצהלות תופי
לא פחות מאשר בביתו של מורי ורבי, חיללו כבודי ומשבתי
תחת עבד כי ימלוך, לכבוש את המלכה במבצרי וביתי.
מה אנחמך, אחותי תמתי
כי יבוא מהר גואל ויגאל עדתי
ויישלח מהר מהרסייך ביד איש עיתי
וגאולת אמת יגאלך, ויאסוף חרפתך, חרפתי.
הצגת כל התגובות