דיני חולה מעוברת ומיניקה ביום כיפור
ככלל, כל מעוברת/מינקת/יולדת או להבדיל חולה, אשר יש חשש שהליכה לבית הכנסת תקשה על הצום ותביאם לצורך לאכול בשיעורין - מוטב שישארו בביתם ויתפללו ביחידות.
ואשה שנמצאת עם ילדיה בביתה ומתקשה בזה ויש חשש שתצטרך לאכול משום כך, עדיף שבעלה ישאר ויתפלל בבית, ויעזור לה עם הילדים. מאשר ילך לבית הכנסת ויתפלל עם הציבור.
אכילת שיעורין:
אכילת שיעורין אסורה מן התורה!!! (כיוון שגם חצי שיעור אסור מן התורה). אעפ"כ התירו חכמים אכילה לשיעורין במקרי צורך גדול בלבד. אכילה: נפח 30 סמ"ק כל 9 דק'.
שתיה : 40 מ"ל כל 9 דק'. לאדם קטן המידה היא כ -32 מ"ל וניתן למדוד בקלות ע"י מלוי מים באחת מלחייו ופליטה לתוך כלי מדידה. קצת פחות מהכמות הנפלטת - זהו שיעור מלא לוגמיו.
במקרה הצורך ניתן להקל במרווח של כ-7 דק'. הזמן נמדד מתחילת האכילה/שתיה הקודמת ולא מסופה. אכילה ושתיה אינן מצטרפות.
ברכה נצרכת רק באכילה הראשונה ויכוון לפטור את שאר האכילות.
עדיף לשתות משקים מזינים, כגון: חלב או מיץ ענבים, על מנת לצמצם את הסיכון לאכילה יותר מכשיעור.
יולדת:
תוך ג' (מעת לעת): לא מתענה.
אם אמרה שאינה צריכה לאכול - מאכילין אותה בשיעורין.
אמרה שצריכה לאכול - מאכילין אותה כדרכה.
בין ג' - ז' (מעת לעת): מתענה.
אם אמרה שצריכה לאכול - מאכילין אותה בשיעורין.
לאחר ז' - נחשבת ככל אדם, ואם יש לה חולי מיוחד, דינה כדיני החולה כדלקמן.
מעוברת:
צמה כרגיל אע"פ שקשה לה. אמנם, בכל מקום של מחלה הנובעת מן הצום, כגון: כאשר מרגישה חולשה קשה במיוחד, התייבשות, סחרחורות קשות, דפיקות לב חריגות, לחץ דם חריג וחום גבוה הנובע מהצום.
ישנן בעיות מיוחדות שבגללן רופא ציווה עליה לאכול. במקרים אלו, יכולה לאכול ולשתות פחות מכשיעור. אם כל זה אינו מספיק ויש סכנת נפשות, תשתה ותאכל ע"פ צרכה.
חשוב לציין שיש לשמוע חוות דעת של רופא ירא שמיים בנושא אשר מכיר בחשיבותו של הצום.
מינקת:
צמה כרגיל. אמנם במקום שהתינוק יונק בלבד (ואינו ניזון מכל מקור אחר, או שתזונה אחרת יכולה לסכן אותו במחלה כלשהיא) ואין לה די חלב - מותר לה לשתות בשיעורין. אם התינוק מסכים לקבל תחליפי חלב ואין לו בעיה רפואית עמם - אין לשתות לשיעורין, ולכן יש לנסות את תחליף החלב לפני יוה"כ.
חולה:
כאשר החולה אומר שחייב לאכול ואם לא יאכל - הוא מסתכן, וכן כאשר אומר לו כן הרופא - מותר לו לאכול בשיעורין. אם זה אינו מספק לטענת החולה או לטענת הרופא - מאכילין אותו כל צרכו.
אם החולה יודע שיזדקק בוודאות לאכול או לשתות בשל מחלתו, מוטב שיאכל בשיעורין טרם שמרגיש שהוא אנוס, שאם לא כן - יתכן ויאלץ לאכול או לשתות יותר מכשיעור. הלכה זו אינה חלה על אדם בריא החושש שיחלה.
אדם הסובל ל"ע מהמחלות דלקמן, ייוועץ לפני יוה"כ עם רופא יר"ש. בכל מקרה של ספק או כאשר אין רופא להיוועץ עמו - זהו ספק פקוח נפש ולכן יאכל בשיעורין ואם צריך יאכל כדרכו.
מחלת לב - תוך שנה להתקף לב, אי ספיקה, הפרעות קצב.
כליות - אי ספיקה, זהום בדרכי השתן, אבנים בכליות.
מעיים - הקאות מרובות, שלשולים מרובים, אולקוס.
מחלה זיהומית המלווה בחום גבוה - דלקת ריאות, אנגינה חריפה.
מחלות במערכת הנשימה - אי ספיקה נשימתית, אסטמה פעילה.
מחלות מוחיות - חסימת עורקים, שטפי דם.
חוסר דם (מתחת ל9 מוגלובין)
שימוש בכדורים:
חולה (אף שאין בו סכנה) הנזקק לטיפול תרופתי – מותר לו ליטול כדורים. אם חייב מים לבולעם, מותר להשתמש במים שטעמם פגום ביותר כגון: מלח או דבר מר. (כך שלא תהיה כל הנאה מהמים). בטבליות מציצה מותר להשתמש רק בבליעה ולא במציצה.
כפרות
מנהג ישראל לעשות "כפרות" בערב יום הכיפורים והאר"י הקדוש היה מקפיד מאוד לעשות כפרות בתרנגולים ולקחת לכל אחד תרנגול אחד, אם כי על פי הפוסקים אפשר לקחת תרנגול אחד לכל המשפחה. ולאחר מכן שוחטים את התרנגול ונותנים את בשרו לעניים.
אך היום הצטמצם מנהג זה משום בעיות שהעירו עליהם הפוסקים (שחיטה חפוזה וכו' וגם העניים אינם שמחים לקבל תרנגול שחוט ערב יום הכיפורים.
וכבר כתב בחיי אדם (כלל קמד ס"ד) שנשתרש בלב ההמון שכל כפרת יום הכיפורים תלוי בתרנגול והוא הבל.
לכן המירו את התרנגול במעות ונוהגים לקחת סכום כסף (יש נוהגים 18 ₪) ולעשות סדר כפרות ולאחר מכן נותנים הכסף לצדקה.
1) מי שעושה כפרות לבני המשפחה רצוי שיעשה קודם לעצמו.
2) מעוברת אם לא מלאו מ' יום להריונה אינה צריכה לעשות בשביל העובר. ואם מלאו מ' יום להריונה תעשה בשבילה וכן לעובר ויש אומרים שיגידו פעמים פעם לזכר ופעם לנקיבה ואם יודעת ע"פ האולטרסאונד י"א שאפשר לסמוך וי"א שא"א לסמוך.
יש להרהר בתשובה בשעת הכפרות ויחשוב שכל הנעשה בעוף ראוי לעשות לו.
מצוות אכילה
מצווה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה – "כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". ומצווה להרבות בסעודה, ונהגו חסידים ואנשי מעשה מלבד הסעודה המפסקת אף לאכול כל היום אכילות קטנות ותקופות. אך אין לאכול שום, ביצה, ומאכלי חלב ויין ישן.
ווידוי לפני מנחה
מתפללים מנחה בעוד היום גדול ואומרים וידוי וצריך לומר את הווידוי בעמידה שגופו כפוף ומכה באגרוף כנגד ליבו. ועיקר מצוות היום הוא הווידוי וההכרה של האדם בחטאיו והוא שלב מכריע בתשובה.
בספר המידות כותב רבי נחמן מברסלב: "על ידי הווידוי יתבטלו מעליך מחשבות שונאיך". נוסח הווידוי המקוצר הינו: "חטאתי, עוויתי, פשעתי". אבל נוהגים להתוודות את הווידוי שנקרא, על חטא", המסודר על פי אותיות הא"ב, מפני שהווידוי הוא מהסיבה שעברו על התורה שניתנה באותיות הא"ב.
טבילה בערב יום הכיפורים
מצווה לטבול בערב יום הכיפורים (טור או"ח סימן תרו, ומקורו בזוהר הקדוש פרשת פנחס).ויש בטבילה זו מעלה גדולה לטהר האדם ולזכך נשמתו וגם לכפר על חטאיו ועוונותיו ביום הקדוש והנורא הזה
זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום (בשעה 11:30 לערך), אך מי שרוצה להקדים יכול להקדים שעה קודם כי אז מתחילה הארת היום הקדוש.
ובספר חסידים כתב לטבול ג' פעמים כנגד: חטא, עוון ופשע. (ויש שאמרו לטבול שמונה טבילות) וכידוע טבילה מסמלת יצירה חדשה הן בגופו והן ברוחו של הטובל כאשר כל גופו מתחת למים נפסקים כאילו החיים שהיו עד עכשיו ומתחילים חיים חדשים. אך גם חיים רוחניים חדשים יוצרת הטבילה, כמו שאמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ואומר מקווה ישראל ה' מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.
בקשת סליחה
יום הכיפורים, כשמו כן הוא. בורא העולם מכפר לנו על עוונותינו, אבל, יום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, אך בעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (יבקש סליחה ודברי ריצוי)את חברו (מסכת יומא דף פה עמוד ב').
לפני יום הכיפורים חייב כל אדם לסדר חשבונותיו, לשלם נדריו ולהשתדל לשלם כל חובותיו שהגיע זמנם כדי שלא יקפידו עליו חבריו. ואין יום הכיפורים מכפר על שום עבירה שעשה האדם כלפי חבריו או שכניו אם לא שביקש את מחילתם ושילם כל נזק שגרם להם.
על כל אדם להקפיד לבקש סליחה מבני ביתו הקרובים: אביו ואימו – לפני שהולך לבית הכנסת יבקש מהם מחילה, ודבר זה הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואימו, שאם בין אדם לחברו הקפידו, כל שכן מאביו ואימו, שאין אדם ניצול מחטא זה בכול יום, ואם הבן לא השכיל לבקש סליחה, בכל זאת ההורים עצמם יאמרו בפיהם: "אני מוחל לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה".
כמו כן, הבעל יבקש מחילה מאשתו , (והאישה מבעלה) על כל מה שהתנהג אליה לא כשורה ופגע בה במהלך השנה.
הדלקת נרות
לאחר סעודה המפסקת מדליקים נרות, ותדליק האשה נרות ותברך עליהם "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים" ואשה שלא הולכת לבית הכנסת תברך גם שהחיינו וצריכה לחלוץ לפני כן את נעליה וגם אסור לה לעשות מלאכה וכו'.כמו כן מקובל להדליק נר נשמה בערב יום הכיפורים לעילוי נשמת אביו ואמו וקרוביו שנפטרו.
ברכת הבנים
בערב יום כיפור, קודם ההליכה לבית הכנסת לתפילת "כל נדרי", מברכים האבות את בניהם ובנותיהם את ברכת הבנים והבנות. את הבנים מברכים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", ואת הבנות : "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה".
תפילת כל נדרי
נהוג לומר "כל נדרי" עם כניסת יום הכיפורים, קודם שקיעת החמה, לפי שהיא כעניין התרת נדרים, ואין מתירים נדרים ביום טוב (יום הכיפורים נקרא גם יום טוב), אלא לצורך יום טוב. פותחים את ארון הקודש ומוציאים ספרי תורה מההיכל, ואומרים את הנוסח של "כל נדרי" שלוש פעמים, כדרך שמתירים נדר.
אומרים שלוש פעמים "מותר לך, מותר לך, מותר לך".
מובא שפגם בעוון ביסוד נדרים ושורש ובייחוד העבודה: "בשם בהוצאת זרע האר "י קודש הקדוש, לבטלה, שמפליא שיקנה מאד ספר בתיקון תורה זה זה של אפילו הוצאת בממון ספר רב..."תורה בכל נדרי, וכתב שהוא תיקון גדול ונפלא למי
ברכת שהחיינו
לאחר מכן מברך שליח הציבור את ברכת "שהחיינו" והציבור מכוון לצאת ידי חובה. כמו בכול חג, מברכים "שהחיינו", אך בכל חג מברכים ברכה זו על כוס הקידוש, וכיוון שביום הכיפורים אין אכילה ושתייה, מברכים זאת בבית הכנסת, או הנשים מברכות בזמן הדלקת נרות.
"ויברך בשמחה והודאה עצמו במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם, שיזכה אותו לחיים לעת הזאת שיוכל לעשות נחת רוח לפניו יתברך בקיום מצוותיו ביום הזה בצום ובחמשת העינויים ובמניעת מלכות ובתפילות שיתפלל בצום זה" (יסוד ושורש העבודה. שם).
לך אלי תשוקתי
לפני ערבית אומרים פיוט "לך אלי תשוקתי", שחיבר האבן עזרא. יש שם מעין ווידוי, וישנו סוד המובא שם, שיכוון אם חס ושלום ביום מין הימים ח"ו תיטרף דעתו, בתאונה או במצב דומה, שהוא נפטר ולא הצליח לומר ווידוי, שיכוון שהווידוי הזה יעלה לו ברגע האחרון של סוף ימיו, כי הוא עכשיו גילה את דעתו בבית הכנסת שרוצה להתוודות.
יום הכיפורים:
ששה דברים אסורים ביום הכיפורים, 2 מדאורייתא ו-4 מדרבנן.
מדאורייתא:
עשיית מלאכה – כתוב בתורה "שבת שבתון" זה חמור כמו שבת [רק יש חילוק בעונש בשבת זה סקילה וביום הכיפורים זה כרת]
ועיניתם את נפשותיכם מערב עד ערב – האיסור לאכול ככותבת / כתמרה שזה שיעור 45 גר' בממוצע [לא שפחות מותר שהרי חצי שיעור אסור מן התורה, אלא שרק מן השיעור הנ"ל מתחייבים מלקות וכרת]. ולגבי חולה שיש בו סכנה נותנים לו לאכול 30 גר' שיעשה הפסקה של 10 דקות ועוד פעם 30 גר'
מדרבנן: רחיצה - אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה, ומי שצריך ליטול ידיו בבוקר וכן הנפנה לנקביו נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו [המקום בו מתחברות האצבעות ליד] רק לא יכוון להנאת רחיצה.
סיכה – אסור לסוך שמן או שאר משחה על בשרו.
נעילת הסנדל – אסור לנעול נעל או סנדל מעור בין בבית ובין בבית הכנסת ואפילו אם יש בהם חלק מעור (הסוליה, הפנים או החיפוי). ומותר לילך בגרב או בנעל בד או פלסטיק וכו'.
תשמיש - אסור לישן עם אשתו במיטה אחת ואפילו לנגוע בה אסור כאילו היא נידה ויש להחמיר בזה בין ביום ובין בלילה.
ילדים בני פחות מתשע שנים אין מניחים אותם להתענות, כדי שלא יבואו חס וחלילה לידי סכנה. ובנעילת הסנדל ורחיצה וסיכה יש לחנכם גם קצת קודם לתשע שנים.
צאת הצום
בצאת יום הכיפורים תוקעים בשופר, [והזמן המומלץ הוא 20 דק' לאחר השקיעה] וב' טעמים נאמרו בזה:
1. זכר לשופר של יובל – שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מונים את שנת היובל ומברכים על זה ואחר כך תוקעים ובזמן הזה שאין בית המקדש עושים זכר.
2. משום שעיניהם של נשים ועניים נשואות לתקיעת שופר, שידעו מתי הם יכולים לאכול ועל כן אין לדחות את התקיעות יותר מדי.
אסור לאכול מיד אחר תקיעת שופר וצריך לעשות קודם הבדלה.
שיתקבלו תפילותינו לרצון ותתחדש עלינו שנה טובה ומבורכת!