שבוע סוער עבר במליאת הכנסת עם העברתו של התקציב, ושוב - כצפוי, קולות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית מדביקים לו תארים של "שוד הקופה הציבורית", "תקציב הביזה" ועוד תארים מחמיאים, כשכל החיצים מופנים כלפי חלקי התקציב שמועברים, ובצדק, גם לאוכלוסייה החרדית. הם לא יכלו לבחור פרשת שבוע יותר מתאימה לפארסה הזאת.
פרשת השבוע, פרשת פקודי, פותחת במילים "אלה פקודי המשכן...", ולאחר מכן מתארת התורה בפרוטרוט כמה תרמו בני ישראל מכל מין (זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן וכו'...) ומה בדיוק נעשה עם כל דבר ודבר - מה יצרו עם הזהב, מה יצרו עם הכסף. ירידה לרזולוציות מאוד גבוהות וספירת כמויות מדויקת.
למה התורה טורחת כל כך לספר לנו את זה?
מתאר לנו המדרש תנחומא, שגם למשה רבינו הייתה אופוזיציה לוחמנית, וזה לשון המדרש: "אלה פקודי המשכן...", ולמה עשה משה חשבון? אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ״ראה צוארו, ראה שוקיו, אוכל משלנו, שותה משלנו, וחברו משיב, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר?", כששמע משה כן אמר: ״חייכם, כשנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון״, כיון שנגמרה, אמר להם: ״אלה פקודי המשכן״.
קראתם נכון.
משה רבינו בונה את המשכן, ומיד קמים ליצני הדור "הוא אוכל משלנו, הוא שותה משלנו, הוא נהיה עשיר על חשבוננו, מאיפה הכסף?", ולכן משה רבינו מתאר להם בפרוטרוט איך הכל נעשה ביושר ובצדק. אז זה שיש אופוזיציה, מילא, צריך שומרי סף, לא?
אבל כשמסתכלים כמה פרשיות אחורה שמים לב לדבר מעניין. כשבני ישראל חטאו בחטא העגל, אומר להם אהרון: "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם והביאו אלי", וכך הם עשו. "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון".
שימו לב: ויתפרקו כל העם... כמה זהב זה? המון!
הרי ממצרים יצאו 600,000 גברים. תכפילו את זה בנשים, ותוסיפו בנים ובנות בלי עין הרע... משפחות ברוכות ילדים. כמה זהב היה שם מכל העגילים והתכשיטים? כנראה כמות עצומה.
ומה יצא מכל זה?
סה"כ עגל אחד.
אחד.
איפה כל הזהב? למה אף אחד לא שואל? איפה ליצני הדור? איפה האופוזיציה שתשאג: "איפה הכסף?".
דממה. אף אחד לא שואל…
למה שם כולם שתקו, ובבניית המשכן הם נוברים בסעיפים של התקציב?
התשובה פשוטה והיא נוקבת עד התהום.
כשהכסף הולך לעגל הזהב, לחומריות (תרבות, נהנתנות, ספורט, תיאטראות, מופעים, ריקודים ומחולות...) אף אחד לא שואל שאלות, אף אחד לא מבקש דין וחשבון. הליצנים מרוצים, הם קיבלו את מה שהם רצו.
אבל כשזה מגיע למשכן, לרוחניות (תלמודי תורה, ישיבות, אברכים...) אז פתאום ליצני הדור מתעוררים. שוד ושבר! אכלו לנו, שתו לנו... בואו נבדוק בדיוק כמה הם לקחו.
אז איפה הכסף?
ליצנים, תשאלו את העגל...
הצגת כל התגובות