כולם חדשים מאוד בתואר ´עם´. והנה עכשיו מכריז משה רבינו על המפעל שמקימים אותו כולם ביחד. המבנה המונומנטלי הייחודי, אשר החיים - יהיו סביבו.
כמובן שבעלי הכשרונות ראו לעצמם הזדמנות נפלאה לממש את עצמם. הם נמצאים בדרכם ממצרים, הולכים במדבר. והנה, פעולה כל כך מסעירה!. מאתים ועשר שנים הם עבדו בפרך. כבר כמה דורות שאף אחד לא ייצר איזה חפץ נוי. ההזדמנות היא עצומה.
התורה מגלה לנו שלא רק המוכשרים נטלו בזה חלק. אלא כל מי ש"היה לו שכל" להיות שותף.
החכם האמיתי
התורה מתארת זאת בתיאוריה על האנשים ועל הנשים שהשתתפו במלאכות האמנות: וכל חכם לב, וכל אשה חכמת לב אשר נשא ליבה אותה בחכמה...
החכמה היא כידוע בראש, לא בלב. ולמה התורה כותבת: חכמת לב? כי החכמה האמיתית היא לא רק של הראש, אלא היא מתממשת בלב. מי שרוצה להתנדב? סימן שיש לו משהו בלב! זה לא רק הכשרונות, אלא מי שנושא ליבו אותו בחכמה – כלשון התורה הקדושה.
מיתחם העשייה
כמה פעמים הגעתם לאירועים שאתם עמלתם עליהם כל כך הרבה? וכמה פעמים ראיתם אדישות של חלק מהמשתתפים? למה הם באמת לא נטלו חלק? יש להם ידים שמאליות? רק הם מאוד עסוקים? מה, אתם שהתאמצתם, זה בגלל הייתם מובטלים?
לא. הם לא שלומיאלים! ואתם? לא מובטלים! אבל צריכים את חכמת הלב. צריכים להתחבר ולאהוב את העשייה למען הכלל.
אז מוקם מתחם מיוחד אשר בו מנסרים עצים, מתיכים זהב, מעצבים תבניות, מציירים, מנסים שוב. הולמים פטישים, חוצבים אבנים, משרטטים, מוחקים, ורוקמים ומסגננים, ותופרים, ויש קהל אדיר ששותף. איזו תחושה נפלאה.
גם בימי שלמה המלך, מתאר הנביא את ימי הבניה בתיאור מרגש ביותר. כפי שמופיע בהפטרה של פרשת השבוע. העם עסוק. לא, לא בחירות, לא מחלוקות, לא כעסים. תנופה של עשיה. חכמי הלב אשר הרימו את הענין. חכמת הלב, היא ההבנה של הדברים בצורה שמחייבת אותי, רותמת אותי, קושרת בי את ההתלהבות ואת העשייה גם יחד.
חכמולוגים לא חסר
צריך תמיד לקחת זאת בחשבון, לחבר את הלב למטרה. כי חכמולוגים לא חסר. אבל חכמת לב זה כשרון נעלה. להרגיש שותף ומשפיע בכל דבר.
ומה יעשה מי שלא מוכשר?
אין כזה דבר!
כל אחד מוכשר למשהו. כל אחד יכול לעזור. תמיד. אתה לא יודע לצייר? אתה יכול לחבר. אתה לא מבין בעריכה? אתה יכול לאסוף את האלמנטים למענה. אין! אין מצב של מישהו שעשייתו מיותרת. אנחנו בנינו את בית השם. אבל הבנין הזה בנה אותנו.
הפרוייקט המשותף, והחיים סביב לו הם שעשו את העם היהודי למה שהוא.
אמנם בימינו לצערינו, אין לנו פרוייקט דומה של עשייה משותפת. אבל אם נלמד לראות את כל מה שאנחנו כעם מהווים, כחלק מהבניה ה´מטה פיזית´ שלנו, הרי שכל דבר טוב שאנחנו עושים , מצטרף להווי הזה.נתינת צדקה מתוך הכרה שחשוב לתת לשני. עזרה הדדית. מאור פנים וכיבוד הורים. חינוך ערכי של הילדים - אשר יהוו את הדורות הבאים. התרומה שלי במקום העבודה.מסחר ביושר. כבוד לזולת. כל אלו גם בונים משהו בהוויה שלנו.
ומה החלק שלי בכל זה?
נכון, זה עדין לא בית מקדש. אבל מובטח לנו שככל שנרבה בינינו את ההפנמה הזו של אהבת חינם, את השותפות וההדדיות הרי שנזכה במהרה לבית השלישי. ומובא בחז"ל, שבבית השלישי שיוקם, יוכל כל אחד לראות איזה חלק הוא תרם לבית המקדש, במעשים הטובים שלו. וזו התקווה שלנו היום. להשתדל לבנות עוד ועוד.כך נתרום את התרומה שלנו, באופן הכי נכון לביסוס הפסיפס שלנו כעם סגולה.
הצגת כל התגובות