שלום לך, יהודי יקר, מה שלומך? אפשר רגע שיחה בארבע עיניים?
תגיד, מתי לאחרונה הרגשת שאתה אוצר, שאתה יקר ואהוב וחביב ונחמד? מתי לאחרונה הרגשת שאתה חשוב, שאתה כמו בן יחיד של מלך גדול ואוהב, שמסתכל עליך עשרים וארבע שעות ביממה בהתפעלות עמוקה מכל תנועה שלך ורק מחכה לשמוע מה בפיך? שיש בך מלא כוחות ורצונות ותקווה ואמון וצמיחה והתחדשות, ושאתה מוקף בכל העזרה שאתה זקוק לה כדי להגשים את כל החלומות?
אתה מכיר בכלל את ההרגשה הזאת, שאתה משמעותי וענק, שכל העולם נברא בשבילך ושכל דבר שעובר עליך הוא יקר לאין שיעור? אתה מתגעגע לאהבה הזאת? חולם להרגיש אותך חי ורוצה ודלוק? היית רוצה לשוב אל האוצרות האלה שהלכו לך לאיבוד?
יש בתורה מצווה כזאת שנקראת 'השבת אבדה': "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ, וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" (דברים, כב, א-ב) – כל יהודי, המוצא אבדת ישראל, בין שהמאבד קרוב או רחוק, זר או מוכר, מחוייב לטפל בה ולהשיבה לבעליה.
אבל למצווה זו יש ממד נוסף, ובו מדובר על אבדה, שאינה שור או שה, ועל השבת אבדה מהסוג הכי עמוק בעולם: "קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם", אומר רבי נחמן, "מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבֹד וּלְהַשִֹּיג בְּזֶה הָעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ... וְהַשִּׁכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ רז"ל אֶת הַשּׁוֹכֵחַ 'אוֹבֵד'... וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ" (ליקוטי מוהר"ן, תורה קפח).
כל יהודי הוא אוצר. נולדנו כמו בורסת יהלומים מהלכת. אבל מאוד מהר אנחנו מוצאים את עצמנו דלפונים על הקרשים – במקרה הטוב, וקבצנים מתחת לקרשים במקרה הפחות טוב.
איפה כל היהלומים?
הלכו לאיבוד.
ומה אנחנו עושים בנידון?
למען האמת, כלום.
תדמיינו שנאבד לכם מיליון דולר. מצליחים לדמיין כזה דבר? מעטפה חומה כזאת ותפוחה במזומנים לרוב, שמסכמת את כל רכושכם עלי אדמות. עוד לא הספקתם להגשים איתה חלומות והיא הלכה לאיבוד, אולי נזרקה בטעות עם הזבל או שמא נגנבה על ידי ברנש חסר לב.
תגידו, מה אתם עושים?
או שקודם כל תגידו, מה אתם לא עושים?
אתם לא הולכים למסעדה החדשה שנפתחה לכם ליד הבית, אתם לא הולכים לישון ולא לשמוע מוזיקה ולא לראות סרט ולא לקנות אחד פלוס אחד בהזדמנות שלא תחזור... אתם מזניקים את כל המדינה לעזרתכם, כולל שר התחבורה ושר התעבורה ומצדכם גם ראש הממשלה. נאבד לכם מיליון דולר!! זה לא צחוק!! זה מלא כסף! ואין לכם אחר!! אתם לא יכולים לוותר על האוצר הזה! הצילו!!! מיליון דולר!!!
ותראו אותנו. איך אנחנו מאבדים, הרבה יותר ממיליון דולר, אוצרות כאלה גדולים, יהלומים שאין להם תחליף; את עצמנו אנחנו מאבדים. את כל מה שנולדנו להיות. את האמון בעצמנו ובכמה שאנחנו שווים. את הרצון להיות אנחנו ולא מי שאחרים. את האהבה. את השמחה. את האומץ. את התקווה. את הלב של החיים.
ואנחנו ממשיכים לחיות כאילו הכול כרגיל. הולכים לעבודה. חוזרים מהעבודה. אוכלים. קונים. מבשלים הכי טעים. שומעים מוזיקה. מתעצבנים על השכנים או על האישה או על הילדים. מדברים בטלפון. אולי גם לומדים תורה ומקיימים מצוות. הולכים לישון. קמים בבוקר. מורחים חיוך ונגררים.
איך אנחנו לא עוצרים הכול ומזעיקים את כל העולם לעזור לנו בחיפושים? איך אנחנו כאלה אדישים ומנותקים? נאבד לנו מיליון דולר! ועוד מיליון! ועוד עשרות אלפי מיליונים!! ואין לזה העתק. ואין אחר. חייבים למצוא – או שאנחנו מתים!
אבל בעצם, גם אם נתעורר לחיפוש הזה, לאן נפנה ואיך מחפשים אוצרות כאלה מופשטים? למי מצלצלים ומה אומרים? – 'הלו, שלום, מחלקת אבדות ומציאות? אבד לי רצון בצבע תכלת עם חישוקים כחולים ששווה זהב, אולי הוא אצלכם במקרה?... נאבדה לי שמחה עם חיוך שמגיע מהלב עד לעיניים של זה שמולי... אבד לי אמון, אבדה לי אמונה, אבדו לי תמימות ותקווה וקרבה... שומעים אותי שם? אבדה לי אהבה, לא יודע איך היא נראית, כי זה היה מזמן, כשעוד הייתי קטן, אולי במקרה יש לה שם סימן?'...
אז זהו. שזה לא כזה מסובך כמו שאנחנו מדמיינים. כי יש מוצא פשוט ומדהים!
"וְהָאֲבֵדָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שֶׁמּוֹצְאָהּ... עַל כֵּן צָרִיךְ לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּשׁ וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשׁוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹ..." (שם).
רבי נחמן מגלה לנו שיש כזה דבר, השבת אבדה על אוצרות רוחניים ונפשיים. יש מחלקה כזאת. יש צדיק כזה. צדיק יסוד עולם שעיקר עיסוקו בקירוב נפשות ישראל לאביהן שבשמים. צדיק שמוצא בשבילנו את כל האבדות ושומר לנו אותן, עד שנבוא.
כל מה שאתה צריך זה רק להתעורר ולקלוט מה נאבד לך, לנסוע לרבינו, למחלקת האבדות, לבקש מהצדיק, לתת סימנים, ולחזור הביתה עשיר.
יש כזה דבר.
תשאלו את מי שמכיר.