פרשת השבוע, פרשת וישלח, מתארת את מפגשו של יעקב אבינו עם מלאך אלוהים. מפגש זה, שהותיר את חותמו על יעקב בצורת צליעה, הוליד את איסור אכילת גיד הנשה, מצווה ייחודית שטעמה מעורר סקרנות ופליאה. מדוע נאסר עלינו לאכול את גיד הנשה?
המפרשים מציעים שלוש גישות שונות:
הרשב"ם מציע כי איסור גיד הנשה נועד להזכיר לנו את גבורתו של יעקב ואת הנס שנעשה לו כאשר לא מת במאבק. זוהי פרשנות ייחודית, שכן לרוב זכר לנס מתבטא במצוות עשה, כמו סוכה או הדלקת נרות חנוכה.
החזקוני טוען כי האיסור הוא מעין קנס לבני ישראל על כך שהניחו את אביהם הולך יחידי למפגש גורלי זה. גישה זו מעוררת שאלות, שכן קנס זה מוטל על הדורות הבאים, שלא היו מעורבים באירוע.
החינוך מציע גישה סמלית עמוקה. הוא רואה באיסור גיד הנשה תזכורת לכך שעם ישראל, למרות הצרות והייסורים שיעברו בגלות, לעולם לא יאבד. כשם שיעקב ניצל מידי שרו של עשו, כך גם עם ישראל יזכה לגאולה. החינוך רואה במאבק בין יעקב למלאך סמל למאבק הנצחי בין עם ישראל לאויביו.
מה זה גיד הנשה?
למרות שמו, גיד הנשה אינו גיד במובנו האנטומי המקובל כיום, אלא עצב (sciatic nerve). תפקידו של עצב זה, בדומה לשאר העצבים הפריפריים, הוא להעביר אותות חשמליים בין מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) לאזורים אחרים בגוף. אותות אלו אחראים על שליטה מוטורית, תחושת כאב, לחץ ועוד.
גיד הנשה וט’ באב
הזוהר הקדוש מוסיף נדבך נוסף לפרשנות, ומקשר את איסור גיד הנשה לתשעה באב, היום בו חרבו בתי המקדש. הזוהר מסביר כי תשעה באב הוא היום שבו שרו של עשו, סמא"ל, שולט, וכמו שיעקב נחלש במאבק זה, כך גם עם ישראל חווה חולשה ביום זה. אכילה בתשעה באב משולה לאכילת גיד הנשה, שכן שתיהן מזכירות לנו את המאבק המתמשך שלנו מול הרוע.
"סדר הדורות" אף מציין כי המאבק בין יעקב ושרו של עשו התרחש בתשעה באב, עובדה המחזקת את הקשר בין האיסור ליום זה.
לסיכום: איסור גיד הנשה אינו רק מצווה טכנית, אלא סמל עמוק לעמידותו של עם ישראל, לאמונה בגאולה, ולמאבק המתמיד בטוב ורע.