מינוס עשרים מעלות בחרמון הסורי. הרוח החותכת מצליחה לחדור גם דרך שכבות הביגוד. אצבעות קפואות, נשימה קשה, וידיעה שהמארב הסורי עלול לסגור מלמטה בכל רגע. שלושים ושש שעות ללא שינה, ללא קשר, עם מעט מים ומזון. הזמן אוזל.
פתאום באמצע החושך נשמע לחש בערבית: "يا الله... هل أنتم هنا?"
(השיחה, המשיכה והתנהלה כנראה כך:)
נתניהו: (בפחד איום מכוון את נשקו) "מי זה?"
סלים שופי: (עובר לעברית) "זה אני, סלים. באתי לקחת אתכם הביתה".
נתניהו: (בהקלה) "סלים! איך ידעת למצוא אותנו?"
סלים שופי: (מחייך קלות) "ראיתי את העקבות שלכם לפני שהשלג כיסה אותם. ויש עוד משהו שצריך לדעת - המג"ד הסורי כבר יודע שיש מישהו בשטח. יש לנו בערך שעתיים לפני שהסיור הבא יעבור כאן. צריך לזוז".
נתניהו: (בוחן את חייליו המותשים) "לא בטוח שנוכל. אפרים שם בקושי מחזיק מעמד, וכולנו מותשים. אולי נחכה עד שהסערה תעבור?".
סלים שופי: (מביט בו בחומרה) "استمع جيدا", "הסערה הזאת לא הולכת לשום מקום בקרוב. ואם תישארו כאן, גם אתם לא. הסורים שולחים כוח מתוגבר, ראיתי אותם נערכים בעמדת התצפית".
נתניהו: (מהסס) "אבל הקור...".
סלים שופי: (קוטע אותו, מדבר בנחישות) "אני אספר לך משהו שלימדו אותי הזקנים בכפר שלי. "من يجلس، لا يقوم". כשאתה בשלג, הגוף רוצה לנוח, להתכרבל, להרגיש חמימות. אבל זו מלכודת המוות. מי שיושב בשלג, לא קם יותר. תזכור את זה תמיד".
נתניהו: (מהנהן לאט) "מי שיושב, לא קם...".
סלים שופי: (מוציא מתיקו מימיות עם תה חם) "خذ، اشرب", "כל אחד לגימה אחת. זה יחמם את הדם שלכם. עכשיו תעירו את אפרים".
נתניהו: (נשמע קול מרוחק של ג'יפים) "אלה הסורים?".
סלים שופי: (מקשיב) "לא, עדיין. אלה רק הרוחות בנקיקים. אבל זה אומר שעוד שעה יתחיל לרדת שלג כבד יותר. אנחנו יכולים לנצל את זה".
ישראל הודיעה אתמול על כוונתה להגן על היישוב הדרוזי ג'ראמנה בסוריה מפני התקפות המשטר הסורי החדש. "אם המשטר יפגע בדרוזים - הוא ייפגע על ידינו", הצהירו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ.
מעבר לשיקולים האסטרטגיים, קיים קשר אישי עמוק בין ראש הממשלה נתניהו לבין העדה הדרוזית - קשר שנרקם בזכות לוחם דרוזי בשם סלים שופי, שהציל את חייו של נתניהו לפני יותר מחמישה עשורים בעומק השטח הסורי.
מיהו סלים שופי, האיש שהצלתו את חייו של נתניהו הפכה לסיפור אגדי בקרב הדרוזים ובקהילת המודיעין הישראלית? כיצד היה למופת של נאמנות למדינת ישראל למרות המחיר האישי הכבד ששילם? והאם יש קשר בין הסיפור ההיסטורי הזה לבין החלטתה המפתיעה של ישראל להתערב עכשיו למען הדרוזים בסוריה?
רוח הרפאים בשלג: חילוץ נתניהו והמורשת של שופי
סלים שופי נולד בשנת 1931 במג'דל שמס, כאשר רמת הגולן הייתה עדיין תחת שלטון סורי. בגיל 16 בלבד, בשנת 1947, קיבל החלטה שתשנה את חייו לעד: הצבא הסורי גילה שהוא מבריח משפחות יהודיות לארץ ישראל, והוא חצה את הגבול לשטח היהודי (תחת שלטון בריטי) לעבר מדינת ישראל שבדרך.
"סבא אמר לו משהו שנורא הכעיס אותו, ואז הוא החליט לארוז תיק ולברוח מהבית. אז לא הייתה גדר והוא לא ידע שהוא בעצם חוצה את הגבול", סיפר בנו סאלח שופי בראיון נדיר. "כשהגיעו אליו שאלו אותו האם הוא רוצה שיחזירו אותו לסוריה או שהוא מעדיף להתגייס לצה"ל. הוא אמר שהוא רוצה להתגייס לצה"ל כי מי שחוזר לסוריה ממדינת אויב דינו תלייה".
שופי התגייס תחילה לארגון ההגנה ולאחר קום המדינה לצה"ל, שם שירת ביחידת המסתערבים. בשנת 1957, כאשר אברהם ארנן הקים את סיירת מטכ"ל, צירף את שופי לשורותיה והוא הפך לקצין הדרוזי הראשון ביחידה המובחרת.
אולם האירוע שיזכה לימים את שופי במעמד מיוחד התרחש בסוף שנות השישים, בעת מבצע מסווג בשטח סוריה. צוות לוחמים בפיקודו של קצין צעיר בשם בנימין נתניהו נקלע לסופת שלגים עזה באזור החרמון. שופי, שהכיר היטב את השטח, נשלח יחד עם צוות נוסף בפיקודו של עוזי דיין לחלץ את הכוח.
"אני והצוות שלי ירדנו ועלינו את החרמון במשך 36 שעות רצופות, כדי להוציא בשלום את הצוות של ביבי", שיחזר אלוף במיל' עוזי דיין. "פגשתי את סלים בסוריה, במפגש הזה כמעט הרגתי אותו. כבר דרכתי את הנשק שלי בשקט עם משתיק קול ובמטרים האחרונים הוא אמר 'סוף כל סוף עוזי' וחייו נצלו. מאז נהיינו החברים הכי טובים".
"הכל התנהל בתוך סערת שלגים והמשימה הייתה מאוד מסוכנת", המשיך דיין לתאר. "הלכנו ביחד כל אותו הלילה עד שפגשנו את הצוות של ביבי. הוא היה לוחם אמיץ בצורה יוצאת דופן. בזכותו הצוות חזר בשלום, ללא כל היתקלות".
עבור נתניהו, חילוץ זה היה לא רק הצלת חיים, אלא גם שיעור שנחרת בזיכרונו. בטקס אזכרה לשופי שנערך בשנת 2012, חודשיים לאחר מותו, שיתף נתניהו בסיפור ובלקח שלמד מהדרוזי האמיץ:
"סלים הדריך אותי ברזי הניווט בלילה בשטח. הדריך אותי איך לשהות ביום בצנעה", סיפר נתניהו בהתרגשות. "אבל סלים לימד אותי דבר מה נוסף, הוא אמר לי 'יכול להיות שתגיע לשלג, ואם תגיע לשלג, יש כלל אחד שאתה חייב לזכור. יהיה לך מאוד קר. ויהיה לך קשה לחשוב. אבל אתה צריך לזכור רק דבר אחד: מי שיושב, לא קם'".
נתניהו הוסיף ותיאר כיצד לקח זה הציל חיים: "לימים ניווטנו בנקיקים בלילה וישבנו בצנעה ביום וחזרנו וטיפסנו בשלג והיה מאוד מאוד קר. ואני רואה שאחד מחיילי מתיישב. ולמען האמת גם אני מאוד רציתי לשבת ולהתכרבל. אבל זכרתי את הפנים של סלים שופי אומרות לי 'מי שיושב לא קם'. אני חושב שאם הייתי יושב אז שאר החיילים גם היו יושבים ולא היינו קמים. הקמנו את אותו חייל והמשכנו בדרכנו. לכן אני בא הנה קודם כל להחזיר חוב, אני מרגיש את החוב הזה כל החיים שלי מאז".
אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר ישראל כבשה את רמת הגולן, שופי חזר למג'דל שמס והקים מסעדה ליד בריכת רם. בשנת 1993 מונה לראש מועצת מג'דל שמס, תפקיד בו כיהן עד שנת 2004. הוא תרם רבות לפיתוח הכפר ולפתיחת מעבר הגבול שאפשר ביקורים בסוריה.
אולם למרות הישגיו, שופי שילם מחיר חברתי כבד על נאמנותו למדינת ישראל. הוא חווה נידוי חברתי משמעותי, במיוחד אחרי 1982, עם החלת חוק הגולן, כאשר רוב הדרוזים ברמת הגולן סירבו לקבל אזרחות ישראלית.
"התושבים פה חששו שאם ישראל תחזיר את הגולן, המשטר הסורי יסגור איתם חשבון על שיתוף פעולה עם ישראל. בהתאם לכך גם היחס החברתי כלפי אבא וכלפי המשפחה הלך והחמיר", הסביר בנו סאלח. חרם זה בא לידי ביטוי בכך שלא הוזמן לחתונות, הלוויות ואירועים חברתיים אחרים.
סלים שופי נפטר ביוני 2012, אך מורשתו ממשיכה להדהד גם כיום. בשנת 2023, על רקע מחאת הדרוזים נגד הקמת טורבינות רוח על אדמותיהם, ביטלה משפחתו את אזכרתו השנתית במחאה על יחס הממשלה לעדה.
"אנחנו, משפחת סלים שופי ממג'דל שמס, אשר לחם עשרות שנים בסיירת מטכ"ל למען ביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה, מביעים את אכזבתינו מהממשלה ומהעומד בראשה", כתבה המשפחה בהודעה. "פגעתם בנו קשות. הפעם נזכור את סלים יקירנו לבד כשאנחנו פגועים פעמיים: פעם מהסיבה שהוא לא איתנו, ופעם נוספת מזה שהמדינה שסיכן את חייו אין ספור פעמים למענה, בגדה בו ובעדה שלו".
עכשיו, בשנת 2025, כאשר ישראל מתערבת למען הדרוזים בסוריה, קשה שלא לתהות האם זהו אותו "חוב" שנתניהו דיבר עליו שהוא משלם, או שמא מדובר במהלך אסטרטגי ארוך טווח. בעולם הערבי, יש הרואים בהתערבות הישראלית ניסיון לפגוע באחדות סוריה. יאסר אל-זטארה, עיתונאי וסופר פלסטיני, הגדיר את ההצהרות הישראליות כ"איום חדש על סוריה", בעוד מחמוד אלוש, חוקר פוליטי, טען כי "הישראלים הימרו תקופה ארוכה על פרויקט היחידות הכורדיות לפירוק סוריה" וכעת "עם דעיכת הימור זה, הם החלו להתמקד בערוץ אחר לפירוק והוא הדרוזים".
מנגד, דווח על "חגיגות גדולות" של אזרחים סורים דרוזים בעיר ג'רמאנה בעקבות ההצהרות הישראליות, מה שמעיד כי לפחות חלק מהקהילה הדרוזית רואה בהתערבות הישראלית מקור להגנה בזמנים מסוכנים אלו.
ייתכן שמעבר לשיקולים האסטרטגיים העכשוויים, המורשת של סלים שופי – הלוחם שהציל את נתניהו בשלג החרמון ושילם מחיר אישי כבד על נאמנותו לישראל – ממשיכה להשפיע גם בחדר המלחמה בירושלים. כפי שאמר אלוף במיל' עוזי דיין: "במובן מסוים סלים הקדים את זמנו. אם נעזור לאחיהם בסוריה בשעת צרה, אז הם יבינו שאנחנו גם החזקים וגם הטובים מבחינתם".
עם מותו, נקבר שופי תחילה במג'דל שמס וקברו הועבר על ידי בנו בסמוך למסעדה שניהל ליד ברכת רם. במקום קבורתו ניטעו 13 עצים שנטע בעצמו שנים לפני כן עם גרעין הלוחמים שהקימו את סיירת מטכ"ל – סמל נוסף לברית הדמים ארוכת השנים בין ישראל לבין אותם דרוזים שבחרו לקשור את גורלם עם המדינה היהודית.
לקריאה נוספת:
- קובי דוד, "הלוחם הדרוזי שהציל את חיי נתניהו בסיירת הלך לעולמו", וואלה, 6.7.2012
- עדי חשמונאי, "לוחם הסיירת הדרוזי שהציל את ראש הממשלה בשלג הסורי", וואלה, 29.6.2015
- "בוטלה אזכרת הלוחם הדרוזי שהציל את נתניהו: 'בגדתם בו ובעדה'", חדשות 13, 25.06.2023
- אבי אשכנזי, "ישראל מערבבת את הקלפים: ההחלטה החריגה לגבי הדרוזים בסוריה", מעריב אונליין, 01.03.2025
- גרשון הכהן, "עצמאות 72: סלים שופי", IsraelDefense, 28 באפריל 2020
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות