מוצר בסיסי כמו חלב הפך בישראל של 2025 לסמל בולט של יוקר המחיה , למרות שמחירי חלב בסיסי נמצאים תחת פיקוח ממשלתי, בפועל הצרכנים משלמים לעיתים יותר מ-50% מעל המחיר המפוקח. הסיבה: את החלב המפוקח והזול פשוט קשה מאוד למצוא על המדפים.
שקית חלב מפוקחת, שמחירה עומד על 6.26 ש"ח לליטר, כמעט נעלמה ממקררי רשתות השיווק הגדולות – שופרסל, רמי לוי, יוחננוף, ויקטורי ורשתות נוספות. במקומה, נמכרים לרוב קרטוני חלב (מפוקחים ב-7.18 ש"ח לליטר) או חלב לא מפוקח במחירים שנעים בין 8.90 ל-10.90 ש"ח ואף יותר. השקית המוזלת זמינה בעיקר במכולות ובחנויות שכונתיות, ולעיתים גם שם קשה להשיגה.
בכתבה שפורסמה באתר "מעריב" נאמר שבין היצרנים לקמעונאים נשמעות טענות הדדיות. בחברות כמו תנובה וטרה טוענים שהקמעונאים פשוט לא מזמינים שקיות – כי הן מניבות רווח של כחצי שקל לליטר בלבד, לעומת רווח של 4–3 שקלים לליטר בקרטונים או במוצרי חלב לא מפוקחים. מנגד, הקמעונאים מאשימים את החברות בכך שהן מקטינות את ההיצע של השקיות ומעדיפות לשווק מוצרים רווחיים יותר. לכך מצטרפת גם נוחות הצרכנים, שרבים מהם התרגלו לקרטון – מה שמאפשר לכולם להמשיך במציאות הזו בלי לספוג הפסדים.
בפועל, מי שמפסיד הוא הצרכן: משפחה ממוצעת שצורכת כ-200 ליטר חלב בשנה, עלולה לשלם עד 900 ש"ח יותר אם היא נאלצת לרכוש חלב לא מפוקח במקום שקיות חלב מוזלות.
בכתבה ב"מעריב" מדגישה כי רגולציה לבדה אינה מספיקה. כדי להבטיח נגישות אמיתית למוצרי יסוד, המדינה לא יכולה להסתפק בקביעת מחיר מרבי – היא חייבת גם לפקח בפועל על זמינות המוצרים ברשתות. כל עוד אין אכיפה, הפיקוח מאבד ממשמעותו. המקרה של החלב ממחיש עד כמה גם המוצרים הבסיסיים ביותר כבר אינם מובנים מאליהם, ומצביע על הצורך הדחוף בהתערבות ממשלתית שתחזיר את השליטה לציבור – ולכיס שלו.
קרדיט: ד"ר חזי גור מזרחי אתר מעריב