שעת צהרים מעורפלת ביום חורפי סגרירי, השמיים מעוננים אפורים, הגשם ניתך ארצה, והשמש מציצה מדי פעם מבעד לעננים. שוב ושוב נשמע קול הרעם המתגלגל ומבול הגשם מגיע לאחריו. אוף, איזה דיכאון, הכל אפרורי וכבד, ואי אפשר לצאת מהבית מבלי 'להתחמש' בציוד נלווה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזאת? בכל חורף מחדש, נצבעים החיים בגוון אפור שחור, מרוץ החיים נעצר מעט כש"קבורים" בבית, והתחושה היא של כבדות ויובש. בכדי להקל את התחושה בחורף, ואולי אף לדעת לנצל את הזמן המיוחד של החורף, יצאנו בעקבות המעלות הייחודיות והחשובות של החורף.
חורף - זמן זריעה
עולם הנפש הרוחני הוא כמו העולם הגשמי הפיזי. בדיוק כמו שבעולם הגשמי הפיזי, החורף הוא זמן זריעה והשקעה, החקלאים מעבדים את השדות לקראת החורף, מסדרים את השדה, חורשים וזורעים בכדי להכין לקבל את השפע - הגשם, כך גם בעולם הנפש.
היכי דמי זריעה בעולם הנפש? נשמע קצת 'רוחני' כזה, אך הדברים ממש פשוטים. באופן טבעי, כאשר שעות האור מתקצרות, וכשבחוץ יורד גשם וכל יציאה נשקלת פעמיים - המצב מביא לכך שאדם נמצא הרבה יותר בבית, בניגוד לקיץ - שאז שעות האור ארוכות, ואור השמש מזמין לצאת והאדם הרבה יותר בחוץ.
הבית - מקום להתבוננות ובנייה פנימית
ביתו של אדם זהו מבצרו - כידוע. וזאת למה? משום שהבית של האדם זה המקום בו האדם חי את עצמו; עושה את דברים שהוא באמת אוהב, את מה שנכון עבורו, ואת מה שהוא טוב בו. בניגוד לחוץ - שאז חי האדם על פי מה שרואים בו מבחוץ; עושה את מה שייראה טוב, ומה שהחברה מצפה ממנו.
אם כן, בחורף כשהאדם בעיקר בבית, זה זמן "זריעת הפנימיות". זה הזמן שהאדם מגדל את עצמו; חורש את עקמומיות נפשו, מסקל ומנכש את האבנים והמכשולים העומדים בדרכי נפשו, וזורע בו את כל החומרים והתכונות שיעזרו לו להצמיח את פנימיותו - שתצמח ותצא אל הפועל בשמש של הקיץ, שאז יצא האדם מביתו ויגלה האם זרע מספיק בחורף - כדי להיות יותר מוצלח בקיץ.
אמת, רוב האנשים היום מפחדים להיות עם עצמם, חוששים להתעסק ולחטט בנימי נפשם - מחשש לגלות מי הם באמת. ולכן, העובדה שקשה לצאת בחורף והחיים בעיקר בבית, מסמלת בעיני רבים דיכאון, יובש, עגמומיות, חוסר יצירה וכדו' - אך ההפך הוא הנכון: דווקא הזמן בבית הוא הזמן לזרוע ולעבוד ולגדל את עצמנו. השקעה כדאית שתתגלה כשנצא אל ההמון בקיץ.
החורף - ללא חגים ו"ספירות"
אם נשים לב, כל החגים (מדאורייתא) נמצאים בחודשי הקיץ, מפסח שבחודש ניסן ועד סוכות שנמצא ממש על גבול הסתיו. אך מחודש חשון ועד חודש אדר (כולל) אין שום חגים. (בילקוט שמעוני בפרשת פנחס נאמר, שהקב"ה ביקש ליתן לעם ישראל בקיץ - מועד בכל חודש; פסח בניסן, פסח שני באייר, שבועות בסיון, ו"מועד גדול" בתמוז, ובגלל חטא העגל - פרע להם בתשרי וכו').
אז מה העניין רק בקיץ? ולא זו אף זו, אלא גם, לוח השנה בקיץ נמצא כל הזמן ב'מרדף'; (מרוץ הנקיונות מראש חודש ניסן עד פסח), ממוצאי יו"ט ראשון של פסח סופרים ספירת העומר למתן תורה, לא עובר הרבה ומתחילים שלושת השבועות לאבלות עד תשעה באב, מספר שבועות חולפים ושוב - ארבעים יום מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים. כך שיוצא שרוב ימי הקיץ עוברים עלינו ב"ספירה", בעוד החורף "ריק" מחגים וספירות - מדוע זה כך?
אלא הנקודה היא שהחורף הוא זמן העבודה, הזריעה, ואילו הקיץ הוא זמן המימוש, הקצירה. לא נכנס למהות החגים, אך בכל שלושת החגים ישנה מצוות ראייה - לעלות לרגל, כאשר משבועות עד חנוכה יש את מצוות הבאת הביכורים. והדברים ברורים: אדם שעבד וזרע את נפשו בחורף - יש לו עם מה לעלות לרגל בקיץ, יש לו מה להביא ביכורים בקיץ. והתורה הגדירה לנו את החורף כזמן לעבודה, מהסיבות שהתבארו.
חורף - זמן טהור וצלול
האמת, שלא צריך את כל הפלפול שנכתב עד כה - בכדי להבין את מעלת החורף. בחורף, בכל יום שיורד גשם - כל היקום עובר "מקלחת". לא עוד פיח אגזוזים ואבק הנישא ברוח, לצאת אל הרחוב לאחר הגשם - זה לצאת על עולם נקי וטהור שעבר פוליש. מנגד, בקיץ, החום והזיעה והזוהמה חוגגים בכל מקום, ואין ספק שבחורף העולם הרבה יותר נקי.
מעלה נוספת שהחורף טומן בחובו, היא העובדה, שבחורף קריר ונעים - אך הקור בשליטה. קר? תוסיף שכבה מחממת, קפוא? תוסיף שני שכבות לחימום. אבל החום בקיץ הוא בלתי ניתן לשליטה; חום, שרב, חמסין, גלי חום - להוריד שכבות כשחם זה בלתי אפשרי, ועדיין לא הומצא מזגן נייד אישי שמאפשר לשמור על טמפרטורת גוף נוחה גם כשיוצאים מהבית. בשורה התחתונה, קשה להתמודד עם החום בקיץ (שעולה כל שנה בהתאם להתחממות הגלובלית) בניגוד לקור בחורף.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם נשארתם עד לכאן, מקווה שאולי הצלחתי לשנות מעט את תפיסתכם על החורף, ואולי גם אתם תנצלו אותו כראוי.
הצגת כל התגובות