"עליית הטמפרטורות העולמית מסכנת כיום את האתרוגים", פותחת ישירות רעות אלון, חברת צוות בזווית, סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, את שיחתנו. לאלון, כמו גם למומחה החקלאי שאיתו שוחחנו ושליווה את עבודתה, ד״ר ניר כרמי, החוקר האחראי על פיתוח זני הדר במכון וולקני, חשוב שאנשים ידעו את המציאות העגומה ומה ניתן לעשות בעקבותיה.
>> למגזין המלא - כנסו
"ככל שהטמפרטורות בארץ ימשיכו לעלות, כך גם גדלים הסיכויים שלא יהיה אפשרי לגדל אותו בישראל", ממשיכה אלון ואומרת.
ההדרים כבר לא כל כך מהודרים
בואי נתחיל רגע מהנתונים. כמה אתרוגים גדלים בארץ?
"היקף גידול האתרוגים בישראל עומד על כ-2,500 דונם, וכולו מיועד לשוק ארבעת המינים", עונה אלון, "ייבוא אתרוגים לישראל החל לראשונה בשנת 2008, אז הובאו למדינה אלפי אתרוגים מאיטליה. אגב, במקביל לכך, מדי שנה מתבצעים ניסיונות להבריח אתרוגים לישראל מחו"ל".
"עם עליית הביקוש לאתרוגים ממינים מיוחדים, משרד החקלאות התיר החל משנת 2013 לייבא אתרוגים גם ממרוקו, מגמה שהמשיכה גם בשנה שעברה בשל שנת השמיטה", מציינת אלון.
לדבריה, "החקלאים כמובן חוששים מהגדלת יבוא כחלק מהרפורמה של משרד האוצר להקלות מכס על ייבוא של פירות וירקות, אבל דאגתם היא רק חלק מהסיפור הגדול שהוא: גלי החום המתגברים בשנים האחרונות, מה שעשוי להוות בעתיד סכנה לענף כולו".
ואיפה מתחיל החשש למצבם של האתרוגים?
"לפי חוקרים מספרד, עליית הטמפרטורה העולמית כתוצאה ממשבר האקלים, משנה את תנאי הסביבה ומובילה לאירועי קיצון כמו שיטפונות, גלי חום ובצורות – שפוגעים בגידולי ההדרים ומסכנים את הישרדות הצמח, כולל האתרוג", עונה אלון, "במחקר הספרדי נמצא שטווח הטמפרטורות האופטימלי לגידול עצי הדר הוא בין 22-34 מעלות צלזיוס – אך בזמן גלי חום הטמפרטורה עלולה להיות גבוהה בהרבה.
"ניקח את מרוקו, שממנה אנחנו מייבאים כאמור אתרוגים רבים, בחודש אוגוסט האחרון נמדדו שם לא פחות מחמישים מעלות צלזיוס. היבול בפעול לא נפגע כי זה היה בדיוק כשכבר הקליפות של הפרי היו חזקות מספיק".
כרמי מוסיף: "אילו גל החום היה בזמן הפריחה – הפרחים היו יכולים לנשור".
אלון מציינת פרט נוסף שעשוי להשפיע על מצבם של פירות ההדר: "בנוסף, במקומות שמתחממים במהירות גבוהה יותר – כמו המזרח התיכון – שאיבת מים מוגברת מאקוויפרים (מאגרי מים תת-קרקעיים. א"ט) בשל בצורת, גורמת לחדירה גדולה של מי ים אליהם. עצי הדר הם גידול שדורש השקיה מרובה, אם משקים אותם בעזרת מים מלוחים זה מוביל לעלייה במלחים בקרקע, מה שפוגע בתנובת העצים".
"ולכן", ממשיכה אלון, "טמפרטורות גבוהות ומחסור במים גורמים גם לעלייה ברמת החומציות של הפירות. בנוסף, יש להם גם השפעה על הרבייה והגדילה של פירות ההדר: הם מעכבים את ההפריה בצמח ומובילים לנשירה של חנטים, מה שגורם בהמשך לירידה בכמות הפירות.
"בעיה נוספת שעימה חקלאים צריכים להתמודד כבר עכשיו, היא שגלי החום הקשים בקיץ משפיעים על צבע הפירות, דבר שמקשה על מכירתם כי הפירות נראים לא בשלים".
"ואחרון לא חביב כל כך, לצד כל זאת, הרי שבעשורים האחרונים נרשמת בישראל מגמה מובהקת של נטישת גידולי הדרים עקב חוסר כדאיות כלכלית, ומעבר לגידולים אחרים, במקביל לירידה הכללית במספר החקלאים ובהיקף החקלאות הישראלית", מציינת אלון בכאב.
פתרונות מעשיים
אז מה העתיד לגבי האתרוגים?
"מדובר בגידול רגיש מאוד למחלות, ולכן באופן כללי קשה לגדל אותו. אם מוסיפים לכך את עליית הטמפרטורות, כנראה שבעתיד אי אפשר יהיה לגדל יותר את הפרי בישראל. במקום זאת גידוליו יעברו למדינות צפוניות יותר. תהליך שכבר מתחיל להתרחש – למשל עם כניסת גידולי ההדרים למדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית, שבה בעבר היה קר מכדי לגדלם", אומרת אלון.
"הבעיות שקיימות כרגע הן מינוריות יחסית ולא מהוות סכנה קיומית לפרי, אבל אנחנו כוססים ציפורניים, מכיוון שאם ההתחממות תחמיר וגלי החום יקדימו לזמן הפריחה תהיה סכנה אמיתית – וזה יכול לגמור את הענף בארץ", מסביר כרמי.
"ולמעשה, כיום נדרש לפעול אקטיבית כדי לבלום את משבר האקלים, כמו לדוגמה על ידי מעבר לאנרגיות דלות בפליטות פחמן כמו אנרגיה סולארית, צמצום צריכת מזון מן החי והפחתת פליטות הפחמן, ובמקביל למצוא פתרונות אגרונומיים, כמו ביצוע שינויים גנטיים בצמח שיאפשרו להדרים להיות עמידים יותר לחום ולמחסור במים. אחרת, ייתכן שהפרי שמזוהה כל כך עם חג הסוכות יהיה נדיר יותר בהרבה ממה שאנחנו רגילים", אומרת אלון.
רגע של היסטוריה - קיצור תולדות ההדרים
מצוות נטילת ארבעת המינים נזכרת בתורה בחומש ויקרא כ"ג. הם מתוארים כ"פרי עץ הדר", "כפות תמרים" (לולב), "ענף עץ עבות" (הדס) ו"ערבי נחל" (ערבה).
"אנחנו לא יודעים מהו 'פרי עץ הדר' שמופיע במקורות – זאת בניגוד לשלושת המינים האחרים, שאנחנו יודעים בדיוק מה הם", אומר כרמי וחוזר להיסטוריה של האתרוגים: האתרוג הגיע לארץ רק לפני כ-2,500 שנה, עם שבי ציון, ובימי בית שני הוא מוזכר בשם "פרי בבל": אומנם מקורו בכלל מהודו, אך ממנה הוא הגיע לפרס, שכבשה את בבל – ועלה ארצה עם גולי בבל. מאז, הפרי המריר וכמעט חסר המיץ תפס את מקומו כחלק מהפולחן של חג האסיף, וזכה למקום של כבוד גם בין ארבעת המינים.
"גורלו העתידי של האתרוג הולך יד ביד עם גורלם של ההדרים האחרים", אומרת אלון. "פירות ההדר שמוכרים לנו היום, כמו הלימון והתפוז, הם למעשה הכלאה טבעית או מלאכותית בין ארבעת האבות הקדמונים של זני עצי ההדר: האתרוג (או בשמו המדעי Citrus medica), המנדרינה (Citrus reticulata), הפומלו (Citrus maxima, שמכונה על ידי רבים "פומלה") והפאפדה (Citrus micrantha, פרי שמראהו דומה לזה של לימון בינוני וקליפתו דומה לקליפת האתרוג)".
"ההדרים הנפוצים שאנחנו מכירים היום הגיעו לאגן הים התיכון ולישראל עם הפורטוגזים לפני כ-500 שנה, בתקופת גילוי הארצות", מסביר כרמי. "לאחר כיבוש קונסטנטינופול על ידי העות'מאנים במאה ה-15 נסגרה דרך הבשמים, שהיוותה את נתיב הסחר בין אירופה למזרח – היה צורך למצוא נתיב סחר אחר, וכך נפתח הנתיב הימי״. לדבריו, באותם ימים רבים ממי שהפליגו בים חלו בצפדינה – מחלה קשה שנגרמת מחוסר בויטמין C. ״הפורטוגזים שהפליגו לאפריקה הבינו שיש משהו בפירות ההדר – מכיוון שאלו שאכלו מהם הבריאו מהמחלה, ועם ההבנה הזו הם החלו להפיץ את הפירות בדרכי המסחר".
מה יקרה הלאה עם האתרוג? הראש היהודי לא מפסיק לחשוב על פתרונות יצירתיים, אבל בראש ובראשונה כל לב יהודי מייחל ומתפלל לביאת משיח צדקנו, שיפתור אותנו מכל השאלות הללו ויביא לנו שפע גדול בכל התחומים, גם באתרוגים. במהרה בימינו.
הצגת כל התגובות