"למחרת ההכרזה על יום תפילה על גשם, הסתיימה הבצורת"...
היה זה בשנת בצורת קשה במרוקו. באמצע חודש שבט, בשיאו של החורף, בושש הגשם מלבוא, אנשי הדת הנוצרית נשאו תפילה מיוחדת לירידת גשמים והגשם לא נראה באופק, בראות המלך מוחמד החמישי את ''יכולתם'' של אנשי הדת הנוצרית, ביקש להזמין את הרב ראשי של עיר הבירה רבאט ואב בית דין שם, הגאון הרב יהושע מאמאן זצ"ל שהיה בקשרי ידידות עמו, וביקש ממנו להעתיר בתפילה מיוחדת לפני אלוקי ישראל למען יושיע את העם, ויראו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו.
יש לציין שהרב היה אז בן ארבעים שנה בלבד, וכבר היה נודע בקרב העם כאחד מגדולי המנהיגים של יהדות מרוקו.
הרב נעתר לבקשת המלך, שכל חפצו היה להגדיל שמו של הקב"ה בקרב כל עמי הארץ, וחיבר תפילה מיוחדת לגשם, והוציא הוראה שכל בני הקהילות היהודיות במדינה יעתירו יחדיו בתפילה זו, ואכן, "למחרת ההכרזה על יום תפילה על גשם, הסתיימה הבצורת"...
קידוש השם שנגרם מכך העלה את כבודה של היהדות הנאמנה במרוקו, וגם בשנים שלאחר מכן, היה המלך מוחמד השישי ממשיכו של אביו המלך מוחמד החמישי, פונה לרבנים במרוקו כל אימת ששררה בצורת, וביקש מהם להעתיר בתפילה לגשמי ברכה.