פריץ הבר: מגלגלים חובה
פריץ הבר נולד ב-9 בדצמבר 1868 בברסלאו, כימאי מחונן, לימים חתן פרס נובל. הוא תואר על ידי מקורביו כאימפולסיבי, חם מזג, מהיר מחשבה, מרצה בחסד ואיש שיחה נלהב המסוגל לדבר על כל נושא. הבר, בן למשפחת סוחרים, למד כימיה באוניברסיטת ברלין וקיבל תואר דוקטור ב-1894. בשלב מסוים בחייו, הבין הבר כי כדי לנפץ את תקרת הזכוכית המגבילה אותו כיהודי בחברה הגרמנית של אותה תקופה, עליו להמיר את דתו לנצרות. בכך הצטרף למסורת של אינטלקטואלים יהודים-גרמנים שסברו כי פטריוטיזם והשתלבות בגרמניה יובילו לקבלתם המלאה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הבר עשה קריירה מטאורית. ב-1906 התמנה לפרופסור בקרלסרוהה, וב-1910 עבר לאוניברסיטת ברלין כראש מכון ופרופסור. הוא נבחר לאקדמיית המדעים הפרוסית היוקרתית ביותר בגרמניה והרוויח שכר גבוה במיוחד. ההישג המדעי הבולט ביותר שלו היה פיתוח תהליך הבר-בוש לייצור אמוניה מדשן כימי. תהליך פורץ דרך לייצור אמוניה מחנקן שבאוויר, מרכיב חיוני לדשן כימי. תגלית זו אפשרה להגביר דרמטית את גידולי המזון ולצמצם רעב בעולם. על תגלית זו, המכונה בגרמניה "לייצר לחם מן האוויר" והנחשבת לאחת החשובות ביותר לחקלאות ולאנושות, זכה הבר בפרס נובל לכימיה בשנת 1918.
בצד הרע של ההיסטוריה
אך הבר היה מעורב עמוקות גם בצד האפל של המדע. הוא כונה "אבי הלוחמה הכימית הגרמנית" ועל שמו רשומה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש בנשק כימי.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, פיתח הבר שיטות לשימוש בגז כלור כנשק, שהוביל למותם האכזרי של אלפי חיילים צרפתים מחנק. הוא אף פיקח בעצמו על הניסויים בשדות הקרב.
עבודתו זו על נשק כימי עוררה מחאה ציבורית נרחבת וביקורת קשה, גם ממדענים רבים, שסברו כי הוא פושע מלחמה שצריך לשבת בכלא. טרגדיה אישית פקדה את חייו כאשר אשתו, קלרה, גם היא יהודייה מומרת, התאבדה לעיני בנם לאחר שגילתה את ההשלכות הקטלניות של פיתוחי הנשק הכימי שלו. גם בנם, הרמן, התאבד מאוחר יותר.
המכון שבראשו עמד הבר, המכון ע"ש קייזר וילהלם לכימיה פיזיקלית, עסק כבר בסביבות 1915 בבעיות של מזיקים המופיעים בהמוניהם באסמים ובמחסני סחורות, וכן בכיני גוף. המכון, תחת הבר, פיתח גם גזי מלחמה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, התמקד המכון בחקר חומרי הדברה. ב-1917 הוקמה "הועדה הטכנית להדברת מזיקים" (TASCH) בה היו מיוצגים המכון וחברת דגוסה (Degussa). ועדה זו ביצעה הדברת כיני גוף באמצעות חומצת מימן ציאניד (בלאוזאורה).
הבר היה ממקימי "החברה הגרמנית להדברת מזיקים בע"מ" (Deutsche Gesellschaft für Schädlingsbekämpfung mbH), הידועה בקיצור כדגש (Degesch). החברה הוקמה בברלין ב-13 במרץ 1919 ביוזמתו ובהשתתפות המכון. דגש נועדה לעסוק בהפצת חומרי הדברה, במיוחד כאלו המבוססים על גזים. תהליך יצירת אמוניה סינתטית, אותו פיתח הבר, מוצג כיום במוזיאון היהודי בברלין.
הבר עצמו עזב את דגש בשנת 1920, אך תגליותיו הניחו את הבסיס לפיתוח גז הציקלון B, החומר שחנק למוות כמיליון וחצי מאחיו היהודים בתאי הגזים.
גורלו של הבר קיבל תפנית טראגית נוספת עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. למרות שכל חייו היו מוקדשים לארצו האהובה, ולמרות תרומתו הכבירה למאמץ המלחמתי הגרמני, חוקי הגזע הנאציים לא התרשמו. הבר נדרש לפטר את כל עובדיו היהודים במכון קייזר וילהלם, ואז נאלץ להתפטר בעצמו ולהימלט מגרמניה. העמדה בה החזיק, לפיה "בעתות שלום מדען שייך לעולם, אבל בעתות מלחמה הוא שייך לארצו", לא סיפקה לו חסינות. הבר נדד באירופה ולא הצליח למצוא משרה אקדמית.
האיש ששמו הלך לפניו בעולם מצא את עצמו מובטל ומדוכדך. באירוניה גורלית, קרן אור הגיעה דווקא מקרב בני עמו: הכימאי חיים וייצמן הציע לו לנהל את מכון זיו ברחובות. הבר, לקראת סוף חייו הקצרים, התפייס עם יהדותו וערך חשבון נפש, כפי שעולה מדבריו לויצמן בהם כינה את עצמו "פושט רגל" ושיבח את מפעל ההתיישבות בארץ. פריץ הבר, מת בינואר 1934.
הציקלון B
חברת דגש (DEGESCH – Deutsche Gesellschaft für Schädlingsbekämpfung mbH) נוסדה בברלין ב-1919 כחברת בת של הוועדה הטכנית להדברת מזיקים (TASCH), ביוזמת מכון קייזר וילהלם של פריץ הבר ותאגיד דגוסה.
השימוש הרצחני בציקלון B החל ב-1942 עם הפעלת "הפתרון הסופי". הגז שימש לרצח המוני בתאי הגזים במחנות כמו אושוויץ, מיידנק ובוכנוולד. לפי עדויות, קארל פריטש, קצין אס-אס, היה הראשון שניסה את החומר על שבויי מלחמה רוסים באוגוסט 1941. החומר סופק למחנות דרך חברות ההפצה Testa ו-HeLi, ולעיתים גם ישירות מהיצרנים.
בין 1942 ל-1944 נמכרו למחנות כ-56 טונות מתוך 729 טונות שנמכרו בגרמניה – רק 8%, אך בהיקף שהספיק לרצח של למעלה ממיליון בני אדם, רובם יהודים. בציקלון B נעשה שימוש גם בחיטוי, אך עיקרו היה השמדה שיטתית. האס-אס נטל אחריות בלעדית על הפעלת תאי הגזים, בליווי "רופאים" שהורו על הפעלת הגז.
דגש מאז ועד להיום
לאחר המלחמה הועמדו לדין ראשי החברות. בעלי Testa ברונו טש ומנהלו קארל ויינבאכר הוצאו להורג ב-1946. גרהרד פרידריך פטרס, מנהל בדגש, הורשע בסיוע לרצח אך זוכה בערעור. I.G. Farben, שותפה מרכזית בדגש, פורקה, וחברות חדשות כמו באייר והוכסט ירשו את נכסיה. החברה דגש עצמה המשיכה לפעול, וב-1986 נמכרה ל-Detia Freyberg, שממשיכה עד היום תחת השם Detia-Degesch GmbH.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חוויה מעניינת בעת ביקור באתר האינטרנט של חברת "דגש" הגרמנית (כיום Detia-Degesch). התיעוד ההיסטורי באתר נעצר בימי מלחמת העולם השנייה ומתחדש מיד אחריה, תחת הכותרת "התחלה חדשה אחרי מלחמת העולם השנייה". בתוך הסקירה הכרונולוגית, נכתב בהערת אגב קצרה כי הקבוצה "מגנה את הפשעים החמורים האלה נגד האנושות", אך ללא פירוט לגבי אילו פשעים מדובר, ולא מוזכר השימוש הנרחב בציקלון B להשמדת יהודים.