רגעים דרמטיים: המפגש המרגש של גאב"ד טאהש עם תלמידיו

הגה"צ רבי אברהם כץ אב"ד טאהש מאנסי, נחת אמש (רביעי) בארה"ב, לאחר שהיה מעוכב יציאה מהארץ למשך חודשים ארוכים, בעקבות סערת 'היתר מאה הרבנים' שהיה מעורב בזה לטובת צד הבעל.

כאמור בתחילת השבוע התיר הבעל את אשתו הראשונה מכבלי עגינותה, ובעקבות כך הורידו הרבנות הראשית לישראל את צו העיכוב מהרב, וסוף סוף הותרה יציאתו מהארץ, בדרכו להתאחד עם בני קהילתו ומשפחתו במונסי אשר בניו יורק.

הרב כץ המריא מהארץ מיד עם קבלת הידיעה במטוס פרטי לאירופה, משם המריא בטיסה סדירה לארה"ב, בשדה התעופה קידמו את פניו עשרות חסידים ותלמידים, וכמובן בני משפחתו שלא התראו עמו זה תקופה ארוכה, לאחר שגם הם פחדו לצאת מגבולות ארה"ב.

עם הגעתו לאולם מקבלי הפנים בשדה התעופה עברו כל הקהל לברכת שלום, הרב פצח בשירת 'יש בורא עולם', והחסידים המשיכו בעוד זמירות שירות ותשבחות כיד ה' הטובה עליהם, הקנאים שמביניהם אף החלו בשירת המנון הפגנות ה'קנאים', 'וכל קרני רשעים', 'ממשלת הציונים', וכו'.

בהגיע הרב למונסי, פנה לביקור תחילה בבית הגאון רבי ישראל דוד שליזנגר מגדולי רבני העיר, בהמשך קידמו פניו ברחובה של עיר בכלי זמר הלל ושיר.

אחר פנה הרב לבית מדרשו, שם קידמו פניו כל בני קהילתו, והרב נשא בפניהם דברי חיזוק אמונה ובטחון, שהכל היה מעת הבורא יתברך שמו. אחר שיחתו פתחו בשירה אדירה, וכמובן הקנאים בחבורה המשיכו בסדרת ההמנון שלהם במשך שעה ניכרת.

פרט מעניין הגיע ל'כיכר' והוא פלפול הלכה בין תלמידי הרב, איזה ברכה צריכים לעשות בראיית פני הרב לראשונה, התלמידים פלפלו ביניהם בדברי תורה, והעלו עלי גליון את הפלפול: חלק מהתלמידים סברו שצריך לעשות ברכת 'שהחיינו' כפי המובא בשו"ע בסימן רכ"ה, א' וכו'). חלקם טענו שבכלל צריך לברך ברכת 'הגומל', וגם הם הביאו ראיה מהשו"ע (סימן רי"ט סעיף ד' וכו').

מה שנשאר בסוף, זה שבברכת השחר של יום חמישי, לא יברכו ברכת 'מתיר אסורים', ובעת שיופיע הגאב"ד לתפילה, אזי יאמרו את הברכה בכוונה תוך שיראו את דמותו הקורנת בפתח בית המדרש. אולם גם כאן נחלקו התלמידים בינהם, כשחלקם סברו שלא יברכו ברכת 'זוקף כפופים', וכאשר יכנס הרב לביהמ"ד יברכו את הברכה ב'קומה זקופה'..

וגם אלו שיאחרו לתפילת שחרית, בשבילם יש גם ברכה מוכנה כפי דעת התלמידים, והוא לשתות ב' כוסות יין משובח, וע"ז לברך בכוונה ולכוון על הרב, וטעמם ונימוקם עמם...

בקיצור, מה שנשאר לבסוף לא ידענו, ובתקווה שלא נצטרך לעולם לסקר אירועים כגון אלו, ונוכל רק לבשר טוב לכלל ישראל.