כמו לכל גישה חינוכית, לקיצוניות יש מחיר. החינוך לביטול ולזלזול בדעות אחרים עלול להוביל גם לתוקפנות ואלימות.
חכם עדיף מנביא, הגר״ד לנדו כתב בשנת תשמ״ט (1989): ״הזאת תהא צורתו הרוחנית של עולם התורה בדור הבא, ובמקום ציבור תורני נעלה ומרומם, ניהפך לציבור אלים וחשוף זרוע מלחמה – כדי לטרוף זרוע אף קדקוד של כל מי שמצר צעדינו או שאינו נושא חן בעינינו?״.
לא שמענו על החזו״א ותלמידיו שהכו ורדפו את החולקים עליהם. לא שמענו על הרב מבריסק ותלמידיו שצרו על בתיהם של מתנגדיהם. לדאבון לב, הרודפים שצרו על ביתו של הרב דוד לייבל (ושבוע שעבר פגעו ברב אוריה ענבל ) ברשעות ובפראות הם מתלמידי תלמידיהם של רבותינו זצ״ל.
ישנם הפוטרים אלימות זו כמעשים של קבוצה רדיקלית ושולית שמונהגת באופן נפרד ולא משליכה על הציבור כולו. אמנם כן, הם שייכים לפלג נפרד וקטן אבל פלג זה הוא תוצר של אותה שיטה חינוכית המבכרת את טוהר ההשקפה על פני יושר המעשים . וד״ל.
ויתירה מזו, הבה נהיה כנים עם עצמנו, האם אותם בריונים היו מעיזים להכות ברחובה של עיר באגרוף רשע לולי הציבור התורני בבני ברק היה שליו ביחס לבזיון תלמידי חכמים שרח״ל אינם חלק מהשדרה המרכזית? האם אפשר להגיד בפה מלא כי אין קשר וזיקה בין ביזוי ורדיפה רעיונית של החולקים לבין מתן אפשרות לאנשים שפלים לנהוג באלימות פיזית ?
במכתבו, הרב דב לנדו מסביר את גודל החורבן שאלימות פוליטית עלולה להביא. החורבן הוא רוחני וגשמי כאחד:
״ואומר עוד גלויות, ובאופן כללי ונחרץ. אינני מבין בכלל את כל הגישה הזו הגורסת כי על עולם התורה להיות תקיף וחזק ולוחם, היודע להגן על זכויותיו בתוקף, ויודע להשיב מלחמה השערה, ואוי לו למי שבא להצר צעדיו ולמנוע דבר - המגיע לו - בעדו. לא! לא זו צורתו הראוי' והנכונה של עולם התורה. הוא אף פעם לא הי' כך בעבר, ואין זו הצורה שיש ל"הלבישו" בהווה ולהבא! עולם התורה לפי מיטב הכרתי, והכרת אחי ורעי, חייב להיות רוחני, נעלה ועדין, צנוע ומצטנע, ולא המוני ותוקפני, מופיע ומתבלט, לוחם ואלים! לא!״.
בגין דברים נוקבים אלו הורחק הרב דב לנדו מהציבוריות החרדית-מפלגתית למשך דור. אבל אמת קאי, שקר לא קאי. וניכרים דברי אמת.
ההתנגדות התמוהה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת חרדיים
בעוד אנשי ההשקפה הטהורה הם מתנגדים טבעיים וישירים לדרכו של הרב, תמוה לראות רבים מאנשי הפוליטיקה והתקשורת החרדית וכן מספר רבנים וראשי ישיבות ״פתוחות״ אשר רחוק עולמם מהקיצוניות כרחוק מזרח ממערב ובוחרים לשתף פעולה (במעשה, בדיבור ובמחדל) ברדיפת הרב.
החזו״א באגרות צ׳ וצ״ב מבאר את מגבלות הביקורת. אדם המעביר ביקורת על יחיד או על ציבור, ביקורת נכונה וחשובה כשלעצמה, אך הוא מונע מתוך רצון להצביע על חסרונות הזולת ולשמוח לאידו הוא ״עושה עוון ופועל מזימת רשע״ גם אם אחרים משמיעים את אותה הביקורת לשם שמיים. במקום אחר החזו״א הורה להתרחק ממחלוקת משום ״שכמעט יש לחוש שהשקפה אחרת הוא משום בעל דבר שיש בצידנו״ - אינטרסים; כסף כח וכבוד מניעים למחלוקת ורדיפה אסורה.
הרב לייבל פועל ללא תמיכת פוליטית ולעיתים כנגד התנגדות עזה מצד אלו שמחזיקים בידם עוצמה רבה באמצעות מערכות מפלגה וממשל, חינוך ותקשורת. על אף זאת, הוא הצליח להעמיד תלמידים הרבה, לבנות כאלף בתים של תורה ולהשפיע על אלפי שלומי ישראל. הוא רואה במפעלותיו סייעתא דשמיא למעלה מגדר הרגיל כאשר הוא פועל במסירות נפש ולא לשם כסף או אינטרס. אעיד כי לא פעם הרב לייבל וויתר על מעמדו בארגון לטובת הצלחת העניין וכדי לאפשר לגדולי ישראל החולקים עליו ליטול חלק.
על האינטרסים והכח שמאחורי המחלוקת
ישנם גורמים פוליטיים ועסקניים שחוששים מהצלחה של הרב והתגבשותו של ציבור בני תורה אשר לא סר למרות הממסד. כאשר עולה תלמיד חכם אשר לא כורע ומשתחווה לממסד המפלגתי-עסקני על כל יתרונותיו ומגרעותיו הוא מאפשר לציבור החרדי לבחור בין אפשרויות רוחניות. בניגוד לכך, ישנם גורמים המנצלים את העדר החירות של הציבור ליצירת הון ושליטה תוך שימוש ציני במטבע שחוק של ״דעת תורה״. עבורם ״דעת תורה״ הוא אמצעי לקבלת מונופול על ההחלטות של ההמון. על כן, כל ריבוי דעות בין תלמידי החכמים פוגע בכוחם.
אם כן, מובן מדוע ישנם גורמים שאין בינם לבין ההשקפה הקיצונית דבר המשתפים פעולה במתקפה על הרב דוד לייבל. התקפה על הרב וביטולו יאפשרו להם לחסל אלטרנטיבה הנהגתית ובכך יבצרו את שליטתם בציבור ובמשאביו. אלו הרודפים במזימת רשע - ״והאלוקים יבקש את נרדף״.
האם הרב לייבל יחיד בעמדותיו?
זה לא סוד שישנם עוד מגדולי ישראל ותלמידי החכמים שנוטים לשיטת הרב לייבל. לצד אלו שחולקים עליו אבל סבורים שניתן וצריך לשנות מהמצב הקיים. הצד השווה שבהם שהם אינם מביעים את דעתם מחמת אונס. למעשה, האם זה מפתיע שתלמידי חכמים נוספים שסבורים כמוהו מעדיפים לשתוק, וכי מי מוכן לסבול את האלימות הזו?!
כל זמן שהרדיפה ממשיכה - כלל ישראל לא שומע את כלל דעות תלמידי החכמים בנושא שכן רק מי שדעתו כדעת גדולי ישראל המתנגדים - ישמיע אותה. וכך מסיים החזו״א: ״ובכל אופן עלינו לקיים: לעולם יהיה אדם מן הנרדפין. וליבי נוקפי בזה שלא יהיה ח״ו עוון קטטות של תלמידי חכמים אשר תוצאותיו…״
בתי ישראל אשר קיבלו רוחנית וגשמית מהרב יענו ויאמרו: אשריך רבי דוד לייבל שאתה מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שומעים חרפתם ואינן משיבין - עליהם הכתוב אומר: ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״.
הצגת כל התגובות