משנכנס משיח השקר המפורסם דוד הראובני לעזה בערב פורים שנת רפ"ג (1523) הוא השתכן בחאן הגדול המקומי, שם קיבל חדר יוקרתי מ"החדרים העליונים" בחברת סוחר יהודי מביירות ששמו אברהם דונאץ, ובמשך יומיים הוא למד והתפלל ולא הוציא הגה מפיו.
בביקורו זה בעזה, הוא מזכיר בעיקר סוחרים ועשירים אותם הוא פגש, כסוחר הבשמים אפרים, הצורף יוסף והעשיר ר' דניאל. מתיאור זה מצטיירת לנו העיר עזה כנקודת מפתח מסחרית של המזרח התיכון, שיהודים (מקומיים ואורחים), מעורים היטב בחייה הכלכליים[1].
דוד הראובני חזה את הגאולה קרבה, ואת נדחי ישראל מתקבצים בירושלים. הוא האמין שבכוחו לדאוג למען מטרה נשגבה זו.
ביומנו הוא כותב שלאחר יומיים בעזה בחברת אברהם דונאץ, האחרון פנה אליו ואמר לו בהערצה שהוא ראה "ישמעאלים הרבה וגם מבני הנביא ולא ראה איש חכם כמוני".
מסתבר שאברהם דונאץ התלונן לדוד הראובני על כך שבארץ הזאת "לא יוכלו היהודים לדבר עם שום ישמעאלי... הם שונאים אותנו ויותר אוהבים הכלבים מישראלים", ובאופן מיידי דוד הראובני הוציא מפיו נבואה:
"אל תראו ואל תפחדו, כי הקץ יגיע אליכם בקרוב, והקב"ה משפיל הרשעים עד ארצה ומגביה שפלים עד מרום, ובזמן קרוב תראו עניינים גדולים ובלבולים רבים וסכסוכים בין המלכים".
בסיום הנבואה הראובני ביקש מאברהם הנ"ל שיצמיד אותו לשיירה שתקחהו לחברון וירושלים. במשך חמישה ימים שהה ראובני בעזה, ומשם המשיך לחברון וירושלים.
בסיום פעולותיו בירושלים חזר הראובני בחודש תמוז באותה השנה דרך עזה, שם חזר ראובני על "מוצאו" בפני ארבעה זקנים: "אני יהודי, ואבי המלך שלמה, ואחי יוסף הגדול ממני מולך במדבר חיבר על שלושים ריבוא".
אם בפורים כשראובני ביקר בעזה לראשונה הוא לא שתה יין, בביקורו השני הוא שתה גם שתה (בתקופה הרומית ביזנטית 'יין עזה ואשקלון' היה ברמה עולמית), וכל זה לראשונה מאז הוא עזב את חיבר.
בביקור השני בעזה, נפגש ראובני עם יהודי ששמו ר' דניאל שהיה עשיר גדול, ולו היה בן אחד גיבור חיל יפה תואר ששמו שלמה שיהודי העיר שנאו אותו וכינוהו פריץ.
ראובני שידלו לחזור בתשובה: "תשוב ממעשיך הרעים קודם שנלכד ירושלים, ואם לא תשוב דמך בראשך". שלמה נדר לראובני שישוב.
במשך שבת שלמה שהה ראובני עם יהודי עזה, והתפלל שעתיים בבית הכנסת שלהם (כנראה בית הכנסת העתיק בשכונת 'חארת אל יהודי' באיזור הכנסייה הקתולית של ימינו), ובמוצאי השבת ביקש ממארחיו שיסדרו לו ספינה שתיקחהו לאלכסנדריה.
בט"ו בתמוז רפ"ג עזב דוד הראובני את עזה, לא לפני שדרש מיהודי העיר שיסירו את שנאת החינם מקרבם, וישובו אל השם, "למען יקרב גאולתנו וגאולת בית ישראל".
מיהו היה דוד הראובני?
דמותו של דוד הראובני מעסיקה רבות את החוקרים עד ימינו. פרק שלם הוקדש לו בספר 'משיחי השקר ומתנגדיהם' שהוציא לאור הגאון החוקר רבי בנימין שלמה המבורגר (שהוקדש לרשכבה"ג מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל).
דוד הראובני העיד על עצמו שהוא בנו של המלך שלמה, ואח של יוסף, שעומדים בראשות ממלכת ישראל האבודה:
"אני דויד בן המלך שלמה זצ"ל, ואחי המלך הגדול ממני והוא יושב על כיסא מלכותו במדבר חבור והוא מולך על שלושים רבוא, על בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה".
בשנת רפ"ד (1524) הגיע דוד הראובני לונציה אשר באיטליה, והתקבל אצל האפיפיור קלמנס השביעי, ששמע בנימוס את בקשתו לאיחוד יהודי נוצרי, שילחם ביחד כנגד האימפריה הטורקית ויכבוש את ארץ ישראל מידיהם.
ז'וּאָאוּ השלישי, מלך פורטוגל, לפי טענת הראובני - נעתר לבקשתו, והתחייב לתת לו שמונה ספינות וכלי מלחמה, אלא שחזר בו לאחר מכן.
ביקורו המרשים אצל המלך, גרם לסופר דייגו פירס לשוב לחיק היהדות, ולמול את עצמו. דייגו כינה את עצמו בשם 'שלמה מלכו', ומאז השנים נקשרו זה לזה.
בסופו של דבר גורש דוד הראובני מפורטוגל, אלא שהוא לא שקט על שמריו, ובשנת רפ"ט (1529), הוא הגיע לאיטליה, וביקש להיפגש עם הקיסר קרל החמישי. רופאי המלך הגיעו למסקנה כי הראובני הינו רמאי ובלתי שפוי, וגירשוהו מוונציה.
סופו של דוד הראובני ושלמה מלכו, שהאחרון הועלה על המוקד במנטובה, ואילו הראובני נשלח למעצר בעיר לירינה והוצא להורג ב-8 לספטמבר 1538 למניינם.
יש אומרים שדוד הראובני התנצר לפני מותו.
כך הסתיים עוד שלב משיחי בעם ישראל, שמאן דהוא חפץ להביא את הגאולה ללא המתנה למשיח בן דוד האמיתי.
לשאלת מוצאו של דוד הראובני רבים תוהים בדבר עד ימינו. ישנם אומרים שהיה אשכנזי, אחרים סבורים שהוא היה ספרדי. עוד זיהוי במוצאו של ראובני, הוא חבשי, תימני, או בן העיר קוצ'ין.
ועדיין עם ישראל מחכה למשיח צדקינו שיגאלנו גאולה שלמה ממש!
[1] ראה: איל דווידסון. סגולה אב תשע"ב.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com