דמם של החרדים בישראל נעשה הפקר. אין מוסר, אין אתיקה, אין תקינות-פוליטית – כל המרבה להסית הרי זה משובח. חגיגת צביעות במיטבה.
גל ההסתה האנטי-חרדי ששוטף את התקשורת בשבועות האחרונים מעורר בלב רבים תחושת תדהמה. אחרי שנים רבות של טיפוח תרבות ה'פוליטיקלי-קורקט', והדגשת ההכרח להיזהר מלהדביק תוויות לציבור שלם ולהימנע מהכללות – דומה היה שסגנון בוטה כזה כבר בלתי-אפשרי במקומותינו. ופתאום הוסרו כל הכללים וכל המילים היפות, וגל עכור של שנאה מזוקקת מתיז רפש לכל עבר.
אין שום סיכוי שהתבטאויות כאלה היו עוברות בשקט לוּ היו מופנות למגזר אחר באוכלוסייה – עולים מרוסיה או מאתיופיה או ערבים, למשל. ואילו היה איש-ציבור כלשהו מתבטא בניסוחים כאלה – היו מוקיעים אותו מקיר אל קיר, ומכנים אותו גזען נתעב. אבל דמם של החרדים בישראל נעשה הפקר. אין מוסר, אין אתיקה, אין תקינות-פוליטית – כל המרבה להסית הרי זה משובח.
כפייה אנטי-דתית
היו שנים שההסתה האנטי-חרדית התכסתה בטענה שהחרדים כופים 'כפייה דתית' על כלל הציבור. אך ראו זה פלא: כבר שנים רבות לא נחקק שום חוק דתי. להפך, נחקקים עוד ועוד חוקים הנוגסים ב'סטטוס-קוו' שהיה קיים בעבר. נפרצו חומות השבת, הגיור, הנישואין והגירושין, הקבורה, הביקורת על השידור הציבורי ועל סרטים ומחזות. מכל בחינה אפשרית, המדינה כיום 'חילונית' הרבה יותר.
עכשיו המגמה התהפכה לגמרי. עיקר הלחץ הוא בכיוון של כפייה על הציבור החרדי. בפטרונות תמוהה מתייצבים אישי-ציבור ואנשי אקדמיה למיניהם ותובעים לכפות על הציבור החרדי את השקפת-עולמם. אין הם מוכנים לכבד את ערכיהם ואת השקפת-עולמם של יהודים חרדים. בחוצפה מדהימה הם מנסים להכתיב תוכני לימוד בישיבות ובתלמודי-התורה, ותובעים מהמדינה לאכוף זאת בכוח, נגד רצון הציבור.
ברור גם להם שאלה דיבורי-סרק, שאין שום אפשרות לממשם. הכול יודעים עד כמה החינוך הוא ציפור-הנפש של הציבור החרדי. ברור שהציבור הזה יילחם במסירות-נפש נגד כל ניסיון להחדיר השפעות זרות לתוך מערכות החינוך התורניות. וכי אפשר לכפות השקפות-עולם על ציבור של כשמונה-מאות אלף נפש?!
היוזמות האלה נועדו למטרה אחת ויחידה – להסית ולהשניא. הנה, שוב יש הזדמנות לכנות את החרדים בכינויי-הגנאי הידועים. להציג אותם כבטלנים, כטפילים, כמי שחיים על חשבון אחרים. לכנות אותם בורים, חשוכים, כלואים מאחורי חומות, מורדי אור.
ואת זאת עושים 'יפי-נפש', אנשים שרוממות זכויות האדם בגרונם, אנשי ה'שלום' הגדולים, מי שרגישים כל-כך לסטראוטיפים כשהדברים נוגעים בערבים. חגיגת צביעות במיטבה.
איפה הבורות האמיתית
הדבר העצוב בכל הסיפור הזה הוא היפוך היוצרות. מאשימים את הישיבות בחינוך לבוּרוּת, בשעה שהבורות האמיתית נמצאת במערכת החינוך הכללית. מתמטיקה ואנגלית נותנות כלים לעיסוק במקצועות מסויימים, ויש דיי והותר עיסוקים שבהם אין הכלים האלה נחוצים כלל, אולם השכלה יהודית היא הבסיס לעצם היותנו יהודים. מערכת החינוך הכללית מגדלת בוגרים שאין להם שום מושג בערכי-היסוד של העם היהודי.
אכן, בישיבות אין לומדים מקצועות כלליים, אך מי שזקוקים להם, משלימים אותם בנקל בבוא העת. בוגרי ישיבות מדלגים בתוך זמן קצר על הפער החסר, וזוכים לשבחים על קליטתם המהירה ועל הישגיהם הגבוהים. רבבות יוצאי ישיבות עוסקים כיום בכל המקצועות המודרניים, בהצלחה ובכישרון. אך מי שלא קיבל חינוך יהודי ולא ספג את עולם הערכים היהודי, גדל לאדם מנוכר לשורשיו, הנגזר לחיות בתהייה מתמדת על עצם זהותו היהודית.
מי שבאמת דואג לפרנסתם של יוצאי ישיבות, מנסה לסייע להם להתקבל במקומות עבודה. מי שמסית ומשמיץ ציבור שלם – מטרותיו שונות לגמרי.
הצגת כל התגובות