השבוע הארץ סערה מסיפורה המפעים של משפחת ברגר שהתאחדה מחדש עם בתם, בפי כל נישאה בקשתה של האם מירב להשתדל ולהימנע מחילול שבת שלא לצורך, וההשגחה הפרטית בשחרורה החריג של הבת אגם מהשבי שאכן אירע ביום חול ולא בשבת! לאחר השחרור והמפגש המרגש התבררו עוד ועוד סיפורים מרגשים על דרך רוחנית מלאה באמונה משותפת, שנעשתה משני צידי המתרס, וזאת כמובן ללא אמצעי תקשורת ביניהן...
גיסי ר' צביקה נירנברג הראה לי את דברי הגר"א (משלי כ"ג, ט"ו) שההורים מרגישים את ילדיהם ולהיפך, גם ללא ידיעה ותקשורת , וכמו מגנט שמנענעים את חלקו בצד אחד של העולם, יתנועע חציו השני גם בקצה העולם באותו הזמן!
•
מהזווית שלי, אשתף בחלקו הראשון של הסיפור... הימים: ימי חודש אלול האחרון, המקום: בית הכנסת הגדול הוותיק בחדרה, במשך כתשעים שנותיו ראה אין ספור תפילות, תחינות ודמעות, בהיכל ובעזרת הנשים, בשגרה ובמלחמה, בימי חול ובשבתות וחגים, אך כמדומני שלנהרות הדמעות שנשפכו באירוע זה לא היה תקדים.
כשבוע לאחר שנבחרתי לכהן כרב בית הכנסת, יזמנו עם תיכון יש"י ערב "בנות ואמהות למען שחרור החטופים". השיא היה הופעתה של האמא מירב ברגר, האנרגיה, תחושת השליחות העוצמתית, העמידה הזקופה, קשה לתאר במילים...
היום כולם מכירים ומוקירים את סיפורה, אבל בשעתו היה זה הלם, היא שברה הרבה "תקרות זכוכית" - כלשונה, הכותרת הייתה שלכל אחד ואחת יש ייעוד ותפקיד בכל רגע בחיים ובכל סיטואציה. המסר מאותו ערב היה כמובן: אמונה! היה לה כל כך ברור כי ביתה תחזור מהגיהנום הזה, האמונה שלה הייתה פשוט מדבקת...
כבר אז, המחשבה שליוותה אותי הייתה: איך משמרים את ההתעוררות הזו? איך לא נותנים לשגרה לשחוק ולטשטש את המסר החזק הזה ?
•
פרשת השבוע – פרשת בשלח – האחרונה בתהליך היציאה ממצרים, אנו מגיעים לגילוי שכינה בקריעת ים סוף, שערי שמים נפתחים וגם בעלי המעמד הנחות ביותר כעבד וכשפחה הראו באצבע ואמרו: "זה א-לי ואנוהו"! אך החכמה והעבודה הקשה , היא לשמר ולא לתת לזה להיעלם במשך הזמן.
התורה מדריכה אותנו לחזור ולשנן פעמיים ביום ב"קריאת שמע" את "יציאת מצרים", שבת, תפילין, ורוב החגים בתורה הם "זכר ליציאת מצרים". לא מספיק פעם בשנה, גם לא פעם בשבוע.
•
לפני שנים התלונן תלמיד על כאב גרון, נתנו לו כדור למציצה, תוך דקה הוא חזר ואמר שעדיין כואב לו. שאלתי אותו: מה עשית עם הכדור? "בלעתי אותו...", הוא ענה. הסברתי לו שזהו כדור למציצה, ברור שלא יעזור לבלוע אותו... ניסים, תחושות ותובנות צריך למצוץ, לא לבלוע...
ניקח את המשפט שכתבה אגם: "בדרך אמונה בחרתי – בדרך אמונה שבתי". שני דגשים: א. "דרך" מציינת תהליך מתמשך, עליות וירידות, אתגרים ומכשולים. ב. "אמונה בחרתי" - בחירה מתמשכת, כל יום מחדש, אין קיצורי דרך, זה לא עובד בשיטת "זבנג וגמרנו"...
יצאנו ממצרים, נקרע לנו הים.. אך העבודה ממשיכה הלאה, יום יום, שעה שעה. כך נזכה בקרוב להתבשר בשחרור כל החטופים, להצלחת חיילינו בכל החזיתות ולגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.