1.
אז קראו אותו ׳החייל האלמוני׳. צלם של אנוש ששרד בעור שיניו את מפעל המוות הראשון מסוגו על שם אדולף היטלר ימ״ש וגיסותיו.
אך לא תמיד עמד האיש והמספר המספר והאיש, מול המופתי המזוקן והמרושע של ירושלים מוחמד אמין אל-חוסייני במאורעות תש״ח.
2.
היום שנים ומי ירדן רבים שעברו מאז, יש שכן חדש בשכונה קוראים אותו ׳החייל החרדי׳ או שמא החרד״ק בלעג-בלע״ז.
אין כל השווה בין השניים, אך דומים הם דומים מאד בריק ובתוכן.
התש״חי של אחרי מנגלה ימ״ש ואגודלו שזזה לה במונוטוניות שלוה ומצמררת ימין שמאל, שמאל וימין.
הפנים שאין לו להיכן לחזור!
את הוריו אחיו אחיותיו ומוישל׳ה אחיו בן השנה שכה העריץ ואהב, יראה רק בזיכרון המום.
את המשק הפועה צאן ובקר תרנגול ואווז בכפר הפולני על יד בית הכנסת התוסס מעובדי כפיים מאושרים, יראה רק בחיזיון מזדחל.
את הכל השאיר מאחור לא מרצונו...
מלאכי החבלה, המתקראים אלעק אדם... אדם נאור.
3.
היום, כלומר אז בתש״ח התייצב בגפו עם ׳ברן׳ חלוד ומספר כדורים מהמלחמה הראשונה.
הנוער הארצישראלי כינה אותו ׳סבון׳ והמבוגר ׳כצאן לטבח׳ בחוסר רגש.
הציבור עצמו מבולבל היה מהטרגדיה האנושית שפקד את עמו.
אז את מי הוא בכלל מעניין?
היות ולא היה להלך מה להפסיד.
אולי את שן הזהב האחרונה שנסתתרה מעינו נטולת השינה של היהודי מן הזונדר-קומנדו (אותם יהודים מסכנים הי״ד שתפקידם היה להוביל את הנשרפים לבורות הקבורה, לא לפני שעוקרים שווה כסף ושיני כסף...)
והוא בנס שמימי ניצל...
למי נתן האיש את כל כולו?
למען אנשים שלא הכיר, ואולי אולי אם לא יחזור משדה הקטל... גם לא יכיר.
אפילו דמעה אין מי שיוריד עליו.
קדיש בלחנו של אייזנשטט שכה ערבה לאוזן הילד התמים, גם לא תאמר.
מי יאמר???
מי מכיר חייל של תש״ח?
הוא רק מספר! הביטו על זרועו!
4.
חייל של תשע״ה, בחור בן 19 משפחה טובה, אפילו מיוחסת אם כך בונים חברה לתלפיות.
זה, שאף פעם לא חונן ׳בזיץ פלייש׳ כמו שהיה רוצה.
את החשק לרש״י תוספות לא איבד בישיבה קטנה! ממש לא שם!
זה לא היה שם אף פעם לא! פשוט לא היה גם לא נברא.
כן, הוא בהחלט שמע מהסביבה שיש מושג של מתיקות תורה, אהבת תורה, גדלות בתורה.
תורה. תורה. תורה.
אין כמו אבא ואמא להרגיש שהילד לא בעניין, אבל נח היה וקל היה לחשוב אחרת.
אפעס, אף פעם זה לא באמת נגע בו, בין הלב השרפת ובכלל שם בפנים...
ומי שמבין, מבין מה זה הבפנים הזה...
זה זה שמצליל אותך לשם...
5.
חייל של תשע״ה, על פי רוב איננו פושטק שמחפש הזדמנות...
לא נעים לו לשבת על הברזלים כאחרון השבאב, זה לא הדי אן אי.
חייל של תשע"ה יש לו מה להפסיד.
יש לו הורים ומשפחה חמה, בית וחברים, סבא וסבתא, בית כנסת וסביבה.
בשונה מהחייל של תש״ח יש לו הרבה מה להפסיד.
אל תיצרו חיץ בינו לבין כור מחצבתו, הכי קל לריב ולנתץ.
הנושא עדין ויש כבר ׳מומחים׳ בתחום.
זה לא בושה לפנות לעזרה, בושה גדולה יותר תהיה לעשות טעויות.
אם נדע איך ׳לאכול׳ את התופעה (מרתק לראות איך הספרדים והאשכנזים גם כאן חלוקים בצורת ההתמודדות, הבדלי תרבות גם ניכרים כאן) ולא חלילה לשפוך את האמבטיה על תינוקיה המחפשים עצמם בין גליה ובועות הסבון השורפות בעיניים.
חייל חרדי של תשע"ה.
הצגת כל התגובות