1.
יום שלישי, עשר בבוקר, "ועדת שקד" לניסוח חוק הגיוס החדש. בשבועות האחרונים הבינה היו"ר, איילת שקד, שסנקציות פליליות יובילו למלחמת אחים. "אי אפשר לצייר את מי שלומד תורה כפושע", היא אומרת. "זה יהרוס הכול, גם את מסלולי הגיוס הקיימים". כך החלו להתגבש הסנקציות הכלכליות. בדיון השבוע בכנסת הציגה שקד תמיכה מרשימה בעמדתה: פרופ' מנחם פרידמן, מבכירי חוקרי החרדים בישראל, הזהיר מפני מחנות מעצר והתנגדות עממית נרחבת. סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' ידידיה שטרן, הוסיף: "מי שינופף בשוויון עד הסוף לא יקבל שום תוצאה, רק קרע. זו עלולה להיות טעות היסטורית". סמנכ"ל עמותת חדו"ש שחר אילן, שניהל מאבקים מרים נגד החרדים, הפתיע והצטרף גם הוא לעמדת שקד: "אין כאן אנשים שיש להם יותר ניסיון בנושא גיוס חרדים ממני, אבל סנקציות פליליות יפוצצו את הכול בפנים שלנו. מישהו חושב שבמדינה יהודית ייקחו אלפי תלמידי ישיבות לכלא?".
אחרי הדברים האלה, כבר כמעט לא היה טעם בדברי הח"כים החרדים. אריאל אטיאס מש"ס תקף את החוק הדורסני וסיפר שהרב עובדיה יוסף אמר לו במפורש שמי שלא לומד חייב להתגייס, וחבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה אמר: "אם לומדי התורה יוגדרו כעבריינים, אני אישית אגיד למי שלא לומד תורה והולך לצבא – לא ללכת".
רגע, אם זה כל כך פשוט, למה זה כל כך מסובך? כי "יש עתיד", וגם ליברמן, חוששים מבליץ תקשורתי-ציבורי אם הם "יתקפלו". רק זה מה שחסר ללפיד, לחטוף עוד מתקפת פייסבוק, הפעם על כך שוויתר לחרדים. "התחושה היא שזה בכלל לא משנה להם מה נכון לסוגיה," אומר גורם בכיר בקואליציה.
ואולי בעצם הקיצונים בשני הצדדים ("יש עתיד" מצד אחד, קיצוני החרדים מצד שני) אפילו ישמחו מעימות כזה. מה רע להם בקצת כלא, משטרה והפגנות?
2.
יום ראשון, תשע בערב, מרכז עינב על גג גן העיר בתל אביב. השקת הסדרה "מקימי" שמבוססת על רב המכר שכתבה נועה ירון.
השטיח האדום פרוס, הצלמים מחכים, ומהמעלית יוצא זוג חרדי שמגיע באיחור מהבית ברמת בית שמש. כבר כמעט 20 שנה שניהם לא היו בפוזה הזאת, והנה, עכשיו שוב. המצלמות נוטשות אושיות כמו ציון ברוך וארז טל, ופשוט עטות על נועה ועל בעלה, יובל דיין. פלאשים, מיקרופונים, פוזות. לא ברור מי משני הצדדים התגעגע יותר. "היא חזרה", אומר בהתרגשות אחד הצלמים הוותיקים. הצעירים כבר לא מכירים אותה, רק יודעים שפעם היא הייתה מפורסמת. מי שעזבה את תל אביב כגל"צניקית מגניבה, כוכבת טלוויזיה מעודכנת, חזרה אליה השבוע כאימא לשבעה, שהחברים מפעם יודעים שאסור לחבק. ספק אם המיקרופון של "חדשות הבידור" שמע פעם כל כך הרבה על הטאלנט המרכזי שנועה ירון מתארת, רבי נחמן מברסלב.
כן, שוב ברסלב. לכאורה, דווקא חסידות חב"ד אמורה להיות שרת החוץ של תנועת החסידות, וברסלב – היא בכלל שרת הפנים. בחב"ד רוצים לפרוץ החוצה, להפיץ את המעיינות, לכבוש את העולם. בברסלב העיקר הוא התבודדות, תפילה, תיקון עצמי. אבל עובדה, דווקא משם נובע גל יצירה אדיר שכובש את הציבור הדתי והחילוני כאחד. האם זה מקרי שדווקא חסיד ברסלב, שולי רנד, עשה זאת בתיאטרון ובמוזיקה? שדווקא שני אחים ברסלבים, אריה וגיל גת, עושים זאת בריאליטי? בימים שבהם מציינים 20 שנה לערוץ 2, קורעים בו את המסך שניים שנראים כמו הסבא-רבא של מייסדיו. ונועה? היא כבר עובדת על "מקימי 2", ספר בוגר יותר שידבר על מה שעובר על חוזרים בתשובה אחרי ה"וואו" הראשוני.
כמה דקות אחר כך, באולם, יציג יורם מוקדי, סמנכ"ל התוכן של "הוט", את הסדרה החדשה: "זה נראה כל כך כובש, שפתאום חזרה בתשובה לא נראית כל כך מפחידה גם לחילונים כבדים", אמר. אחר כך נועה עצמה תאזור אומץ ותעלה לדבר: "רבי נחמן מברסלב, תמיד אמרתי לכם שהוא הדבר הבא. חבר'ה, יעל פוליאקוב מהממת בסדרה, מוקי הורס, אבל עזבו את התוצאה שעל המסך, בואו נסתכל על מה שהיה בינינו, בין חרדים וחילונים במהלך העבודה. איזה כיף. תודה על המעבדה הזאת. זה היה תהליך מדהים שלימד אותנו דו קיום ואחדות וסובלנות. תהליך שלימד אותנו בדיוק מה שרבי נחמן מצווה עלינו לעשות: למצוא את הנקודה הטובה שיש בכל יהודי. לא להסתכל על החיצוני אלא על הפנימי, ושם למצוא ולגלות את הנקודה הטובה שלו. ואז, אנחנו לא עושים רק סדרה, אנחנו עושים גם שלום בין עם ישראל לבין אביהם שבשמים, וגם שלום פה, בארץ הקטנה והמחופפת שלנו".
3.
בשבוע שעבר נולד תינוק עם חתיכת ייחוס. הכוונה אינה לשני הוריו המפורסמים (יונית לוי ועידו רוזנבלום) אלא לסבא שלו, אדם ברוך (רוזנבלום). כמה הוא חסר פה בנוף. בתרבות, באמנות, בתקשורת. הנה כמה דברים על הפרשה, על הסבא, ועל סבא שלו.
"סבי, הרב יצחק יעקב וכטפויגל," כותב אדם ברוך בספרו "בתום לב", "היה קורא איתי את פרשת השבוע בילדותי, ובאותה שעה מכוון גם לבחרותי, ואף לשנים שלאחר מכן. כלומר, מעין קריאה כפולה... יוסף ואחיו מובנים לך באופן אחד כשאתה בן 20, ואחרת כשאתה בן 50. פעם הם 'דמויות' ופעם הם 'אתה עצמך'. ולאורך שנותיך, פרשת השבוע משקפת לך את התמורות הרגשיות והשכליות שחלו בך".
וכך כתב אדם ברוך על פרשת השבוע, "פרשת וישב", שבה יוסף יוצא לחפש את האחים שלו ושואל אדם זר האם ראה אותם: "יוסף אומר 'את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים'. מדוע יוסף מגדיר אותם כ'אחיי' בפני הזר שפגש בשדה? מדוע אינו מתאר אותם כחבורת רועים? הרי במקרה הזה התיאור 'חבורת רועים' הוא תיאור מעשי יותר, מבחינת הזר. הוא הרי אינו יודע שהם האחים של יוסף. ובכלל, מה מקור הרגש העצום המוטמן ב'אחיי' הזה? הרי יוסף חש שאחיו זוממים עליו רעה. ובנעורי שמעתי מסבי מורי, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, שיוסף דיבר כאן אלינו. לא אל הזר שפגש בשדה, אלא אלינו, הקוראים, ששומעים את הכמיהה לאחווה של יוסף עם אחיו, ממרחק אלפי שנים. ובלשון מודרנית: יוסף מדבר עם הזר שפגש בשדה על מהות היחסים האנושיים באשר הם, כאילו הזר אינו אדם מסוים אלא נציגו של ה'עולם' כולו. יוסף מדבר ממקומו, מזמנו ומסביבתו האנושית אל כל מקום, זמן וסביבה אנושית אחרת: את אחיי אנוכי מבקש. ואכן הקריאה 'את אחיי אנוכי מבקש' חצתה את זמנה ומקומה והתאזרחה לעד ברוב התרבויות".
הצגת כל התגובות