רבי ישמעאל אומר....

מסכת סנהדרין, דף סב'

בתפילת שחרית, לאחר אמירת הקורבנות, יש מנהג לומר ברייתא בשם ר' ישמעאל , ר' ישמעאל אומר בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת, ושם מפורטות מידות שבהן התורה נדרשת, כגון קל וחומר, גזירה שווה ועוד מידות.

לאחת המידות יש שם ארוך 'כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד כל הכלל כולו יצא', ז"א אם יש דבר שכבר נאמר פעם אחת באופן כללי, ואח"כ התורה מוציאה אותו מן הכלל כדי ללמד לגביו דין מסוים, אז אותו דין מסוים לא חל רק עליו, "לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".

ובדף שלנו ישנה דוגמא טובה לכך. בתורה נאמר לענין שבת "לא תעשה כל מלאכה" ובפסוק הזה כלולות 39 מלאכות האסורות בשבת, לא תעשה כל מלאכה, כל ה39 אסורות.

מצד שני יש פסוק מפורש בתורה " לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

למה התורה ציינה את מלאכת הבערה בנפרד ? הרי היא חלק מה 39 מלאכות.

אומר רבי נתן, שהתורה באה ללמד אותנו שכל מלאכה בשבת, כמו הבערה, היא איסור בפני עצמו, שלא נחשוב שהשבת מתחללת רק אם אני עובר על כל ה 39 מלאכות בשבת אחת - רק זה נקרא חילול שבת, לא, כל מלאכה בפני עצמה היא חילול שבת.

והלימוד נעשה בדרך של המידה שהזכרנו. 'כל דבר שהיה בכלל' - מלאכת הבערה הרי היתה בכלל כל המלאכות האסורות- "לא תעשה כל מלאכה" , 'ויצא מן הכלל ללמד', והתורה ציינה את איסור הבערה בנפרד, היא יצאה מן הכלל, אז 'לא ללמד על עצמה יצאה', לא רק איסור הבערה הוא איסור בפני עצמו, אלא 'ללמד על הכלל כולו יצאה', שכל מלאכה ומלאכה בשבת, שהוזכרו בפסוק לא תעשו כל מלאכה, אסורה בפני עצמה.