פעמים רבות בבית הכנסת או במקווה השכונתית אנו מוצאים מודעה מהגבאי והאחראים המתריעים במבקרים שישמרו היטב על חפציהם האישיים, כי גנב אלמוני מסתובב ומשלים לעצמו ציוד, והתורה חסה על ממנום של ישראל וכו'.
ואז יש המפטירים טוב, זה חזק מאיתנו הלו חז"ל כבר קבעו במסמרות 'רובא גנבי ישראל נינהו' (רוב גנבים מישראל) ...כמה מחמיא לנו.
השבוע לומדי דף היומי שמציצים מפעם לפעם בדברי התוספות עסקו גם בעניין הזה.
במסכת עבודה זרה (ע, א) מסופר שגנבים נכנסו למקום בעיר פומבדיתא ופתחו חביות יין לרוב. אמר רבא שאין לנו לחשוש שאותם גנבים היו מעכו"ם והיין דינו כיין נסך, כי רוב הגנבים הם יהודים והיין כשר. "רובא גנבי ישראל נינהו".
התוספות במסכת בבא-בתרא (נה) כותבים שהכללה הזו של רבה נכונה ומדויקת, אבל דווקא בפומבדיותא. כי אנשי המקום קנו לעצמם ביושר שם של גנבים, אבל במקומות אחרים רוב הגנבים אינם מישראל (ובמקרה של יין-גנבים הוא יין נסך)
מה הבין רבנו הב"ח
הטור ביורה דעה (סימן א' ס"ד) כתב שאדם שחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה, ושחיטת הגנב כשרה. וכסיוע לכך כתב שם הב"ח:
"ותדע שהרי אמרו "רוב גנבים ישראל", וא"כ לא היו סתם ישראל כשר לשחיטה אלא בידוע שאינו גנב, וזה לא שמענו מעולם".
במילים אחרות: הב"ח כתב שרוב הגנבים הם יהודים ואילו אדם שחשוד על הגנבה היה פסול לשחיטה אז סתם יהודי לא היה כשר להיות שוחט, וזה לא ייתכן.
יש שהעירו שלשון הב"ח קשה להולמה שכתב: "רוב גבני ישראל" שמשמע שרוב ישראל גנבים ולא רוב גנבים מישראל.
אך יתרה מכך הרי לדברי התוספות אנו רואים 'שרוב גנבי מישראל' נכון לגבי פומבדיתא ולא בכל מקום.