החופש הגדול רק התחיל ואתם הופכים לבנקאים הישירים של הילדים שלכם. זו רק ההתחלה של הסיוט הכלכלי, עכשיו הם נהנים, החופש בעיצומו והטיולים משכיחים מהקטנים את 'דאגות הקיום'.
אבל הבעיה הגדולה מתחילה כמה ימים אחרי שמתחיל החופש, שהבילויים והטיולים מפסיקים לעניין, או אז הם נזכרים בכל מה שחסר להם במשך שנת הלימודים, והם מסתערים על מרכזי הקניות.
בשלב מסוים גם מרכזי הקניות ימאסו עליהם ואז יתחיל סבב פארקי השעשועים והמים - נסיעות באוטובוס, אוכל, ממתקים ולקינוח אינסוף גלידות. בינינו מדובר בנטל כלכלי שעלול לגרום לנזק ארוך טווח, כמובן בפן הכלכלי ולא פחות גרוע בפן החינוכי. מבחינת הילדים הקטנים החופש הגדול הוא זמן לבזבוזים ויש להם ציפיות כלכליות, ומבחינת בחורי הישיבות בין הזמנים הוא זמן לטייל לחרוש את הצפון והדרום וכל זה עולה לא מעט כסף (המהדרים גם רוכשים ציוד קמפינג יקר ערך).
התנגשות הציפיות בין ההורים לילדים גורמים לויכוחים, מריבות קולניות ועונשים. מה שיכול להפוך יום חופש קייצי למתיש, מפרך ולא נעים.
מה היה קורה אם היינו מעבירים את האחריות להוצאת הכסף לילדים - כלומר היינו מלמדים אותם לנהל תקציב על כל המשתמע מכך? על כך בשורות הבאות.
התנהלות כלכלית נכונה מתחילה באחריות, המציאות היא שילדים מאלצים את הוריהם להוציא הוצאות מרובות מעל ליכולות בגלל לחצים חברתיים ואווירה כיתתית (או ישיבתית) תחרותית.
ההוצאות הן משמעותיות ובפעמים רבות גם מיותרות, מכיוון שהבילויים המועדפים (בעיקר בגלל לחץ חברתי) הם הוצאת כסף. דבר שמביא פגיעה ערכית בילדינו ומשבש אצלם את התפיסה של עיקר וטפל. כך משתרשת תפיסה מוטעית שהמשפחה היא ספקית כסף ותנאי רווחה ולא תא כלכלי משותף לכולם שבו לכולם יש חלק, וכל אחד מושפע מההוצאות המיותרות של שאר בני המשפחה.
ללמד את הילדים: כסף לא נופל מהשמים
התשובה היא פשוטה, אך לא תמיד קלה לביצוע. לתת לילדים את האחריות על הכסף שהם מקבלים ולממש בפועל את אידיאל התא המשפחתי שהוא תא כלכלי משותף. החינוך הוא, למעשה, לכל החיים, לא רק לזמן נתון כשלומדים בתלמוד תורה או בבית יעקב למשל. ככל שהם ילמדו מוקדם יותר מהי אחריות כלכלית, כך הם יהיו יעילים יותר בהתמודדות עם מצבים כלכליים שונים.
ההתחלה יכולה להיות פשוטה, לדוגמה: יוצאים ליום כיף בפארק שעשועים, חשוב ליידע מראש את הילד בסכום שהוא מקבל לידיו, וחשוב לומר לו שהוא אחראי להוצאות של עצמו. הוא צריך להבין שאם הוא בוחר לקנות את הארטיק היקר כבר בתחילת הטיול, הוא לא יוכל לקנות את כל הדברים שהוא רוצה, משום שהתקציב לא יספיק לו.
העברת האחריות צריכה להיעשות בצורה מבוקרת, ואחד הדברים החשובים בתהליך הוא השיתוף. צריך לשבת ולדבר עם הילדים ולהסביר להם את המצב. כמובן שאין צורך לספר להם הכל, הם לא צריכים לדעת מה גובה המשכנתה או המינוס בבנק, אבל הם כן צריכים להיות מעורים במה שקורה במשפחה. ברגע שלילד יש את כל הנתונים שהוא צריך, את ההכנסות שעומדות לרשותו - למשל דמי כיס - הוא יעשה את צעדיו בצורה מושכלת.
אל תגידו להם ש"אין כסף"
שיחה על החופש הגדול שבה ההורים מסבירים לילדים שמדובר בתקופה שיש בה יותר הוצאות כלכליות ושעל הילדים להתחשב בכך ולעמוד בתקציב הנתון שלהם, יכולה להקל על המשפחה כולה, ולא רק בזמן החופש הגדול, אלא ללמד את הילדים לעתיד. אפשר גם ליצור תכנית קיץ לכל החופשה שבה קובעים מראש איזה אטרקציות אפשר לעשות, מה כמות ההוצאות שההורים יכולים להרשות לעצמם ולעבוד לפי רשימות.
ברגע שיש מסגרת ידועה מראש, והילדים מנהלים רישום של הוצאות מול הכנסות, עולה גם המודעות לגבי מחירים של מוצרים, הילדים לומדים מהו חיסכון ומעבר לכך, יכולים להיות גאים בעצמם שהם מצליחים לנהל את עצמם בצורה נבונה. חישבו על ילד שחסך את דמי הכיס שלו כדי לקנות להוריו מתנה ליום הנישואים או ליום ההולדת מכסף שלו, שהוא חסך - ההתרגשות היא עצומה, 'הנה הצלחתי לעשות משהו לבדי וההורים סומכים עלי'.
שיתוף נכון יכול גם להוציא את אלמנט הלחץ מהמשוואה. כמה פעמים מצאתם את עצמכם צורחים על הילדים שאין כסף, שנגמר וזהו. מריבות מהסוג הזה מגיעות, לרוב, אחרי שכבר הוצאתם הון לא קטן על הדברים שהם דרשו מכם לקנות להם. ברגע מסויים נמאס לכם ואפילו בקשה קטנה כמו קרטיב מוציאה אתכם מהכלים ואתם גוערים בילדים שאין להם שום חוש של אחריות ושמכל הבזבוזים שלהם כבר לא נשאר כסף. אמירות מסוג זה מכניסות את הילדים ללחץ ולא מועילות לטווח הארוך. לכן, חשוב מראש ליצור תקציב, ללוות את הילדים ולסייע להם בהחלטות הללו שיש להם חשיבות לגבי המשפחה כולה.
מעבר לאחריות ולשיתוף, הורים צריכים להבין שהילדים לא חייבים לקבל כל דבר שהם רוצים.
לכולם יש ולי אין
לא תמיד קל להתמודד עם הרצונות של הילדים. בגלל זה חשוב לשתף את הילדים ולא לומר אין. זה אתגר בשביל כולנו, וברגע שניתן את הכלים לילדים ונחליט שעומדים בתקציב - גם הילדים ובעיקר ההורים שאולי יצטרכו להתמודד פעם-פעמיים עם ילד שנשכב על הרצפה וצורח שהוא רוצה משהו - ההתקדמות שלנו להתנהלות נכונה תהיה קלה יותר. צריך לשמור על המדיניות הכלכלית בתוך המשפחה לטובת כולם.
תשתפו אותם
בשורה התחתונה, בני הנוער יודעים הרבה יותר ממה שאתם המבוגרים חושבים, הם מודעים למה שקורה. אין ספק שצריך להראות להם את המציאות במובן מסויים, להסביר להם שיש הרבה הוצאות בחופש הגדול, שמיד אחרי החופש מתחילים החגים, וביניהם גם פתיחת שנת הלימודים. אפשר בהחלט לומר להם שעומדים בפנינו שלושה חודשים מאד מאתגרים ובואו נחשוב יחד, כמשפחה, על משק הבית ועל ההתנהלות שלנו. יש לנו כסף לכך וכך, בואו נראה איך אנחנו עושים את זה.
מעבר לזה, אפשר בהחלט להציע לבני הנוער לחפש עבודה, זה יכול להועיל להם, הן מבחינת אחריות אישית והן מבחינת התנהלות כלכלית - הרי כשמדובר בכסף שהם עבדו בשבילו, הרבה יותר קשה להם לבזבז אותו.