הנפילה והכשלון הם חלק ממסלול העלייה והטיפוס - לדבקות וקרבת לה', האדם לא אוהב את הכישלונות, אך הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הצמיחה.
ולכן, עיקר הניסיון שיש לאדם הוא להתחזק במצבי ירידות ונפילות, ולדעת איך להתנהל בין המעברים ממוחין 'דגדלות' ל'מוחין דקטנות', ולהיות מוכן להתחיל בכל פעם - מחדש.
וספרתם לכם - לעצמכם
האדם צריך להסתכל על הישג והתקדמות שלו בעבודת ה', מבלי להשוות לאחרים, וזהו אחד הפירושים לפסוק "וספרתם לכם – לעצמכם", כל אחד יספור לעצמו - כמה הוא מתקדם.
ידוע המשפט: "זה המעשה שלו – וזה המעשה שלי, למה להסתכל על אחרים? טוב לכל אדם לראות את התקדמותו - ולשמוח בחלקו, והדבר נכון בגשמיות וברוחניות, כי רק כך ניתן להצליח להתקדם בחיים ובעבודת ה'.
מדוע השטן מחפש את התורה?
מובא פרוש רש"י על המדרש באיוב (כ"ח, י"א): בשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ושאל אותו: היכן התורה? ענה לו: אצל בן עמרם.
בא לפני משה, ושאל אותו היכן התורה? ענה לו: אצל הים.
הלך השטן לים, שאל אותה היכן התורה? הים הכחיש שהתורה אצלו.
חזר השטן למשה, ושאל בשנית: היכן התורה?
השיב לו משה: אצל התהום.
הלך השטן לתהום ושאל אותה: היכן התורה?
ענתה לו: לא אצלי.
חזר השטן למשה, ושאל אותו: היכן התורה?
השיב לו משה: אצל הקב"ה.
וזהו שנאמר באיוב: "תהום אמר לא בי היא, והים אמר אין עמדי".
ועוד נאמר בהמשך: "אבדון ומוות אמרו: באזנינו שמענו שמעה" (איוב כ"ב) ורש"י מפרש: "המאבדין וממיתין עצמם עליה אמרו "באוזנינו שמענו שמעה" – שהמייגע בה - מתקיימת בו".
השטן יודע סוד - שהוא שומר לעצמו
ההגדה נראית קצת תמוהה, ומעלה קושיות: מדוע השטן שכל כך שונא את התורה - הלך לחפש אותה? מדוע הקב"ה ומשה רבנו שלחו אותו לחפש את התורה בכל מיני מקומות? האם מישהו שיקר לשטן? ומה המסר של המדרש? ועל זה אמרו חז"ל: "יגעתי ומצאתי – תאמין, לא יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין" (מגילה ו', ב).
השטן מסמל את הכח שמפריע לאדם ללמוד ולקיים את התורה, תפקידו ליצור לאדם בחירה, כדי שיתאמץ להשיג את התורה.
הוא רק שליח של הקב"ה - לתת לאדם בחירה, כי עיקר קיום התורה הוא דווקא כאשר כשהאדם בוחר להתגבר על יצרו הרע, ולכן, התורה לא ניתנה למלאכים, שלהם אין יצר הרע.
דברי משה מחדד את נושא הבחירה: עפ"י דין, אין עם ישראל ראוי לקבל את התורה, ולכן, משה רבנו ענה לשטן שהתורה נמצאת בים ובתהום, שפירושם: רק מי שמוכן למסור את נפשו ולרדת למעמקי הים, או לרדת עד התהום ממש, ולהיות עקבי ברצונותיו, על אף כל הקשיים והניסיונות, רק הוא - יכול לקבל את התורה.
התורה בידי בורא עולם – וכל הרוצה יבוא ויטול
אעפ"י התורה נתנה לישראל, היא עדיין נמצאת אצל הקב"ה, ורק מי שמוכן לעמוד באתגרים הקשיים: לצלול לעומק הים או לירד לתהום, יזכה להיכנס ולצלול לעומקה ופנימיותה של התורה, ויגיעתו תחבר אותו למקומות הכי עמוקים וצלולים שבה, והוא יזכה לחדש ולהשיג אוצרות שחבויים בעמקי ים התורה, שלא נגלו עד היום - לאף אחד!
הארת הרצון – נותנת כוחות
הים והתהום הם רק משל, הקב"ה לא מבקש מהאדם לרדת לשם, הם משולים לרצון העז שצריך להתגלות ולהאיר באדם, כדאי לקבל את חלקו בתורה, רק ע"י חשק וכיסופים - ניתן לצלול לעומק פנימיות ים התורה.
אדם שמעורר את הרצון האמיתי, ומתפלל וכוסף לקב"ה שיעזור לו לשבור את המניעות והמחיצות, זוכה להארת סודות התורה, ולתענוג אמיתי שאין דומה לו.
לא בשמים היא – בפיך ובלבבך
זהו כוונת הפסוק: "לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל', י"ב-י"ד).
התורה לא בשמים ולא מעבר לים, עיקר התורה תלוי ברצון וקבלת הלב. כמה שקשה - ככה שווה וקל להגיע אליה, רק צריך להאיר ולהעיר את הרצון הלב ש"בפיך ובלבבך לעשותו".
כי נפלתי קמתי – ה' אור לי
משה רבנו אמר לשטן שהתורה נמצאת אצל הקב"ה, כי צריך לקנותה במאמץ ויגיעה. כיצד האדם יצליח להתאמץ ולגבר על הקשיים והנפילות?
האדם צריך להסתכל אחורה ולראות, שדווקא אחרי הנפילות הוא הצליח להתקדם - ובקפיצה, ורק עם תפילה לקב"ה שיתן לו כח להתגבר על המניעות, הוא יוכל לקום בכל פעם ולהתחיל מחדש ש"לולא ה' עוזרו – אינו יכול לו".
ההתגברות והרצון החזק – יתנו לו את האור והתענוג בעבודת ה' ובלימוד התורה, והוא ירגיש שאין עוד מתיקות – כמתיקות התורה הקדושה.
אין שום יאוש בעולם
אסור לאדם להתייאש כאשר הוא נתקל בקשיים, כי בכל יום יש לאדם חלק בתורה שמיועד לו, ואף ביום שקשה לו, ולכן, גם אם ילמד קצת – ירוויח הרבה, האם משהו יכול להבטיח לו מה יהיה מחר? מי אמר שמחר יהיה יותר קל?
ולכן, העיקר הוא להתמקד ב"היום"! אומר רבי נחמן: "היום – אם בקולו תשמעו" (תהילים צ"ה, ז'), שעיקר עבודת האדם היא - היום להתגבר על הקשיים בעבודת ה', שח"ו לא יהיה "אם תעזבי יום - אעזבך יומיים".
שעה שווה - מאה שעות
האדם צריך לשאול את עצמו: מה היום אני כן מסוגל לעשות? וגם אם יעשה מעט מעט – צריך לזכור ש"טובה שעה אחת בצער - ממאה שלא בצער", ואז הוא יעריך כל מאמץ קטן שהוא עושה בשעת קושי וצער, כי אצל הקב"ה שעה כזאת – שווה פי מאה!
ואם האדם יעשה חשבון כמה שעות למד בצער, הוא לא יאמין, כמה שעות של לימוד תורה שנזקפו לזכותו.
מי מוכן לוותר על שישים דקות של לימוד תורה - ועל שכר של מאה שעות???
לא עליך המלאכה לגמור
לפעמים צריך לעשות קצת הפסקה, כי אסור לדחוק את השעה, ולדעת ולהבין שגם עיכובים רוחניים הם רצון ה', ולכן, צריך לזכור את הכלל: "לא עליך המלאכה לגמור ולא בן חורין אתה להיבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז). מצד אחד אסור להתבטל, אבל מצד שני, צריך לשמוח בכל התקדמות ואפילו הכי קטנה.
תחילה יסורין – ובסוף שלווה
ההצלחה - בסוף תגיע, הרצון של ה' הוא - לראות את הרצון של האדם. ולכן כתוב על הצדיקים: "תחילתם ייסורין - וסופם שלווה".
הקשיים והייסורים הם חלק מהתהליך המוביל את האדם לקדושה ולדבקות בבורא עולם ובתורתו הקדושה ש"אבן מאסו הבונים – היתה לראש פינה".
יהי רצון שנזכה להתגבר על הקשיים, ולזכור ש"תורה שלמדתי באף – היא שעמדה לי" היא מלמדת זכות על האדם בשעת צרה ומגנה עליו.
על תורה שנלמדה בצער אין רשות לשטן לקטרג, מי שצולל לים ויורד לתהום לחפש את התורה, בסוף נוסק לשמים - מעלה מעלה, שנזכה - אמן!