מה הדאיג את הבעש"ט הקדוש בערב ליל הסדר?
בשנת תקט"ז או תקי"ז, הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו התכוננו לחג הפסח. באותה שנה היה משהו שונה בהתנהגותו של הבעל שם טוב הקדוש, ובעת שאיבת 'מים שלנו' הוא היה שרוי בשמחה רבה, והנה לעת ערב בשעת בדיקת חמץ, פניו היו קודרות.
התלמידים הבינו שדבר מה מעיב על שמחת ההכנות לחג, והדבר גרם גם להם לשקוע בחרדה ובצער.
בלילה, לאחר בדיקת חמץ, קרא הבעל שם טוב הקדוש לעשרה מתלמידיו, וביקש מהם שיערכו תיקון חצות בכוונה רבה.
למחרת בבוקר הבעל שם טוב הקדוש נשאר בפנים דאוגות, וביקש מתלמידיו הקרובים לכוון בעת התפילה את הכוונות המיוחדות של ראש השנה.
לאחר התפילה אמר הבעל שם טוב הקדוש דברי תורה, בנושא מידת הביטחון בה', והסביר הבעל שם טוב הקדוש ש'ביטחון האמיתי' הוא, גם כאשר האדם אינו רואה שום מוצא ושום מבוא לישועה, אבל, הוא בוטח בה' ומאמין בישועתו הקרובה, ועוד הוסיף: שהביטוי למידת הביטחון הוא השמחה.
בשעת אפיית מצות, הבעל שם טוב הקדוש היה בשמחה, אך לפני תפילת מנחה ציווה על תלמידיו שוב לכוין את הכוונות של ראש השנה, וחרדה גדולה נפלה עליהם.
ליל הסדר הגיע, התלמידים הקדושים הסבו סביב רבם, ציפו להסבריו ולדברי תורתו הנפלאים שהיה נוהג לתבל בהם את אמירת ההגדה.
אבל השנה, הבעל שם טוב הקדוש לא הרים את עיניו מן ההגדה כל הסדר, הוא רק קרא את ההגדה בנעימה משתפכת, ולא פסק לרגע מקריאתו, והדבר גרם צער עמוק לכל תלמידיו.
דממה השתררה בעת הסדר, התלמידים היו שקועים במחשבות ובהרהורים, והבעל שם טוב הקדוש השתתק, והיה שקוע בשרעפיו.
לפתע נשמע קול צחוק מפי הבעל שם טוב הקדוש, התלמידים הביטו בו וראו כי עיניו עצומות ופניו לוהטות בשלהבת קודש, והוא צוחק מתוך חדווה פנימית עמוקה.
כעבור שעה קלה פקח הבעל שם טוב הקדוש את עיניו וקרא: "מזל טוב! ברוך הוא וברוך שמו הגדול, הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו, שגם עמו הם בבחינת ישראל, ופועלים יותר מאשר ישראל'יק בעל שם טוב".
סיפר להם הבעל שם טוב הקדוש, את אשר ראה בעיניו הקדושות:
"בערב חג הפסח השנה נגזרה גזירה חמורה על אחד מכפרי היהודים שבסביבה, וגויי המקום החליטו להתנפל על היהודים, ולכלות את זעמם, דווקא בליל הסדר.
"בראותי זאת, ניסיתי לעורר רחמים לפני היושב במרומים, ביקשתי גם את עזרתכם בתפילה ובכוונות, אבל כל מעשיי וכל מעשיכם - לא הועילו.
כשראיתי את עוצמת הגזירה, לא ראיתי כל סיכוי לבטלה, לפיכך התאזרתי במידת הביטחון והשלכתי את יהבי על אבינו שבשמים, מתוך ביטחון מוחלט שדורש אמונה מוחלטת בכל מצב.
הערב, כשישבנו לעריכת הסדר, לא ידעה נפשי מרגוע, שעת הגזירה קרבה ולא ראיתי כל מוצא, אבל לפתע השתנו הדברים.
באותו הכפר ישב לשולחן הסדר איש מחסידנו עם רעייתו, יהודי בינוני בתורה, אבל תמים במעשיו ובעל מעשים טובים, והזוג הנ"ל היה חשוך ילדים, והם קראו את ההגדה, והבעל סיפר לאשתו את הצרות שהיו לבנ"י - עפ"י המדרשים.
"כשסיפר על גזירת "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" פרצה האישה בבכי מר, ואמרה:
'אילו היה הקב"ה מזכה אותי בבן, לא הייתי מאפשרת לאיש לפגוע בו, לא הייתי נוהגת עמו כפי שהקב"ה נוהג בנו'.
הבעל, הצדיק את הדין ואמר, שעלינו להאמין כי "צדיק ה' בכל דרכיו", אבל האשה המשיכה לטעון:
'איפה מידת הרחמים? איך יכול הקב"ה מתנהג כך עם בנו יחידו? אפילו אם אנחנו חוטאים לו, בכל-זאת הרי אנו בניו!'.
כך התנהלה ביניהם שיחה נוקבת:
הבעל מצדיק את הקב"ה, ואילו האישה טוענת שהוא היה צריך לרחם יותר על עם ישראל.
אחרי הכוס הרביעית נסתתמו טענותיו של הבעל, והוא אמר:
'הצדק איתך, הקב"ה צריך לרחם יותר על עמו'!
ומכיון שהויכוח תם והם היו תחת השפעת היין ששתו, קמו שניהם ויצאו בריקוד.
סיים הבעל שם טוב הקדוש את דבריו: באותו רגע קיבלו גם בשמים את דברי הסניגוריה של האישה הכפרית, וכאשר יצאו השניים במחול, נהייתה שמחה רבה בכל העולמות, והגזירה התבטלה, וגם אני שמח שמחה רבה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך' לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש מחדד את הידיעה ש'אין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך' והקב"ה נמצא עם האדם בכל רגע, ובכל מקום ובכל דבר שעוסק בו בעולם הגשמי.
נראה שהעולם הגשמי חסר רוחניות, אך, לא כן הדבר, כל טרחה ועמל בעניני העולם הזה, יכולים להפוך לרוחניות שמעלה את האדם.
אומר הבעל שם טוב הקדוש שכאשר האדם יוצא מפתח ביתו, יחשוב שעומד מעט חוזר לשם, וכך ירגיש שביתו העיקרי הוא עיסוקו בעניני העולם הרוחני העליון, וישתדל לעשות את מעשי החולין לרצון ה' יתברך.
בימים אלו, שמשקיעים מאמץ לנקות ולבער את החמץ, ראוי להרגיש את הרצון לעשות נחת רוח לקב"ה, ועם העשיה הגשמית תהיה מחשבת האדם דבוקה בעולם העליון, ובכך הוא עושה נחת רוח גדולה לקב"ה, וזהו פרוש הפסוק: "ומן המקדש לא יצא" - שאף שעוסק בעניני העולם הזה, כשעושה זאת מתוך דבקות בה', ונחשב הדבר כאילו נשאר בתוך הקודש.
שבוע טוב ומבורך ונזכה לבער את החמץ הגשמי והרוחני מכל פינה ומחדרי הלב, ונצא מגלות לגאולה במהרה, אמן!