נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה התרחשה ב-8 בדצמבר 2024, לאחר שכוחות האופוזיציה הסורית השתלטו באופן מלא על הערים המרכזיות במדינה, כולל עיר הבירה דמשק. ההשתלטות הושגה במסגרת מתקפת פתע נרחבת שהחלה ב-27 בנובמבר 2024. אירוע זה מהווה את סופו של שלטון אסד בסוריה ואת נפילת השושלת שהחלה עם נשיאותו של חאפז אל-אסד בשנת 1971.
המשטר הסורי, בראשות משפחת אסד, שלט במדינה מאז 1970, בתחילה בראשות חאפז אל-אסד ולאחר מכן בנו, בשאר. בשנת 2011 פרץ גל מחאות בסוריה כחלק מהאביב הערבי, שבו אזרחים במדינות רבות במזרח התיכון יצאו להפגנות סוערות בדרישה לחופש פוליטי ורפורמות. גם בסוריה, המחאות החלו בדרישה לרפורמות דמוקרטיות, אך תגובת המשטר שכללה דיכוי אלים, הובילה להסלמה מהירה והפיכת המחאה לעימות מזוין.
בהמשך, המאבק בין כוחות המשטר לכוחות האופוזיציה הפך למלחמת אזרחים כוללת. כוחות האופוזיציה כללו קואליציה רחבה של גורמים חילוניים, אסלאמיים, וארגונים קיצוניים, חלקם עם תמיכה ממדינות זרות, כמו ארצות הברית ומדינות המפרץ. מנגד, המשטר זכה לתמיכה חזקה מרוסיה, איראן וחיזבאללה, שסיפקו סיוע צבאי, לוגיסטי וכלכלי. עם הזמן, המלחמה הפכה מורכבת עוד יותר, כאשר ארגוני טרור כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה ניצלו את הכאוס כדי להשתלט על חלקים נרחבים במדינה.
מלחמת האזרחים הובילה למשבר הומניטרי מהחמורים בעידן המודרני. מאות אלפי אזרחים נהרגו, ומיליוני פליטים נאלצו להימלט מבתיהם. תשתיות המדינה נהרסו, וערים שלמות הפכו לעיי חורבות. המעורבות הבינלאומית הוסיפה מורכבות לסכסוך: תמיכת רוסיה ואיראן במשטר אסד, ותמיכת מדינות המערב במורדים, הובילו להתמשכות הלחימה.
ב-27 בנובמבר 2024, פתחו כוחות האופוזיציה בסוריה, בראשות הצבא הסורי החופשי ו "היאת תחריר א-שאם", במתקפת פתע נרחבת על כוחות המשטר של בשאר אל-אסד. המתקפה כללה שלושה מבצעים עוקבים: הרתעת התוקפנות (שהחל ב-27 בנובמבר), שחר החירות (שהחל ב-30 בנובמבר), וקרב השיבה (שהחל ב-2 בדצמבר). המורדים תקפו תחילה את אזור חלב, המשיכו לאזורי חמה וחומס, ולבסוף הגיעו לדמשק, מה שהוביל להתמוטטות מוחלטת של המשטר.
בליל ה-8 בדצמבר, עזב בשאר אל-אסד את דמשק בטיסה פרטית, בעוד שמשפחתו הקרובה כבר יצאה את המדינה מוקדם יותר. בני משפחתו המורחבת ברחו למדינות כמו רוסיה ואיחוד האמירויות הערביות, כאשר דיווחים טוענים כי מדינות כמו מצרים וירדן עודדו את עזיבתו של אסד בימים שקדמו לנפילת המשטר. לאחר עזיבת המשפחה, הופצו סרטונים שבהם נראו אזרחים נכנסים למעונו הריק של אסד באל-מאלכי. עם נפילת המשטר, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיג היאת תחריר א-שאם, הודיע כי מוסדות הציבור ינוהלו זמנית על ידי מוחמד ראזי אל-ג'לאלי, ראש הממשלה לשעבר, עד להעברת השלטון המלאה.
במקביל, נקטה ישראל צעדים להגנה על גבולה הצפוני. כוחות צה"ל התמקמו ברצועת השטח המפורז בגולן, ויחידת שלדג השתלטה על עמדות צבא נטושות בחרמון הסורי. חיל האוויר הישראלי תקף יעדים צבאיים ברחבי סוריה, בהם שדות תעופה, מערכות הגנה אווירית, מחסני נשק ומפעלי ייצור תחמושת, כדי למנוע זליגה של נשק מתקדם לידיים עוינות.
עדות מכלי ראשון
המאבק על פניה של סוריה
מוקשים, מטענים וטילי נ"ט
היוצרות התהפכו
הרחבת הפעילות הצה"לית
העימות הישראלי - טורקי נמשך
יחסים מצוינים עם המוסלמים
שעת מבחן גורלית
מחה תמחה
אכלו, לקו, וגורשו מן העיר
ארבעה כפרים נכבשו
הפרס הכספי הוסר
צרות בצרורות
באו לשלוט
בעלי ברית של ארה"ב
"כתר החרמון"
האנשים שלנו בדמשק
מכונת המוות של אסד
"עכשיו אתה בא?"
אין גבול לקונספירציות
כיכר השבתפורטל חדשות ועדכונים לציבור החרדי