עוד כתבות על הרב עמיהוד סלומון:

המשכיות הנפש לאחר המוות - מובן מאליו! ולכן אין צורך לפרשו בתורה. ודווקא השכר והעונש בחיי העולם הזה - הוא ניסי, ומשום כך, רואה התורה לנכון להאריך בעניינים אלו • הטור השבועי (הפרשה)

4
| |

על ההורים מוטלת החובה "ללמוד" את נפש הבן או הבת, ולהתאים את התשובות והתגובות לפי האישיות והאופי של כל אחד ואחד. לדבר אל כל אחד "בשפה שלו" על מנת להעביר לו את המסר (פסח)

4
| |

"החופש" שמעניק האדם לעצמו להוסיף ולשנות מההוראות המדויקות - על פי מה שנראה לו, עלולות להביא לשינויים רבים. תכונה זו, היא העומדת בבסיס המתיימרים "לתקן" את המצוות - כרפורמים (פרשה)

6
| |

אישיותו של האדם נמדדת ונבחנת על פי מה שהוא מייקר ומשבח, ככל שהוא מהלל אדם רשע או חפצים חומריים, משמע שזו פנימיותו, ובהילוּלוֹ יוצאת "האמת שלו" החוצה • טור לחג הפורים (יהדות)

4
| |

התורה היא אמת, ו"אמת" יש רק אחת, אלא שאפשר להגיע אליה בשבעים דרכים שונות. משל ליעד מסוים, שיש דרכים רבות שמובילות אליו. כל דרך שמובילה ליעד - היא דרך ישרה ונכונה (טור)

3
| |

באופן פָּרָדוֹקְסָלִי, החוטאים סברו שהם 'צדיקים' העושים את המעשה הנכון. עובדי העגל, לא התחמקו ולא התעצלו בעבודת האלוקים. אך לגודל הטרגדיה ההיסטורית - המעשה שלהם היה חטא נורא (פרשה)

4
| |

התורה רואה ברביצת החמור - הזדמנות להביא שלום ואחוה בין שני אנשים שיש ביניהם שנאה. מבחינה פסיכולוגית, אם האחד יסייע לשני, שיתוף הפעולה יביא אותם גם לדו-שיח ולהתקרבות (הפרשה)

3
| |

יש שני סוגי "התחלות": ההתחלה המוכרת, ראשית המעשה - בפועל, היא "קלה לביצוע". אך ישנה התחלה שלפני ההתחלה, "ההחלטה". כלומר, לפני ביצוע המעשה חוֹוֶה האדם את "ההתלבטות" (הפרשה)

2
| |

על משקל הביטוי: אפשר להוציא את הבחור מהשכונה, אי אפשר להוציא את "השכונה" מהבחור. ניתן לומר, שאחר שיצא היהודי ממצרים, עדיין צריך להוציא את "מצרים" מהיהודי! (פרשת השבוע)

3
| |

האומות נמשלו ל"מים", וישראל ל"אש". והרי הם - דבר והיפוכו, כי "אין לך שני הפכים - יותר מן אש ומים". ובאופן טבעי, במפגש בין האש למים - המים גוברים ומכבים את האש. אך לא תמיד (הפרשה)

3
| |

גם אחר שגילה יעקב - שיוסף חי, וגם אחר שירד בעקבותיו למצרים וחי שם שבע עשרה שנים, לא ידע יעקב - עד יום מותו, את מעשה "מכירת יוסף" על ידי האחים, כך עולה מהמדרש (פרשת השבוע)

2
| |

חז"ל מתעקשים "להשבית את השמחה" ולראות פה מסר אישי, כואב ותובעני - לאדם הפרטי: "אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה! יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו" (הפרשה)

2
| |

כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יוסף? במקום לשמוח על המפגש המחודש עם אחיו - הוא מתנכר אליהם, מתעלל בהם, כולא אותם, מעליל עליהם עלילות, וגורם להם סבל וצער עמוק (יהדות)

2
| |

בשונה מגלות מצרים, בבל, או רומא, דווקא היוונים - על ידי "החיבוק" שלהם ובעזרת הקדמה והיופי של "תרבות יוון", פגעו יותר מכל - ברוח היהודית, והפילו חללים מתוך מחנה ישראל (פרשת השבוע)

3
| |

לבן מִתְחַסֵּד, הוא אינו מוכן להודות ברמאותו, ותולה את מעשיו - בחוקי המקום. זו דוגמה מובהקת ל"הִיתַּמְּמוּת" המצויה בכל מקום: האיש הפוגע, שאינו מוכן לקחת אחריות אישית על מעשיו (הפרשה)

5
| |

לפי הרמב"ן - "עוני" הוא עונש לאדם בעבור עבירות שעשה. ולפי ה"אבן עזרא" - עוני אינו בהכרח מבטא כעס מאת האלוקים, ופעמים שנגזר על אדם צדיק - להיות עני, בשביל סיבה נסתרת (הפרשה)

8
| |

"תכונות אופי" עוברות בירושה, וקשה להפטר מהם. מה שאין כן, דעות קְלוֹקְלוֹת והרהורי כפירה, שהן "נרכשות" על ידי חינוך גרוע. הנה לנו "תורת הגזע היהודית" על האישיות והאופי (פרשת שבוע)

5
| |

מתחת לפני השטח סדום הסתירה סוד גדול! מערכת החוק והמשפט הייתה שקר, הכל היה רקוּב. הרוע שלט, אטימות הלב לבשה צורה חוקית, הסֵּדֶר והמִקצוֹעיוּת היו "פשע מאורגן" (הפרשה)

4
| |

תחושת "חוסר הצדק" הקיים בעולם, והצפייה הארוכה לישועה, עלולה לשבור את רוחנו. עלינו להעמיד אל מול עינינו את דמותו של אברהם אבינו שהיה נוֹן-קוֹנְפוֹרְמִיסְט, ו"סרבן המַצְפּוּן" הראשון (טור)

2
| |

בזהירות - ניתן לומר: שיטתו של אברהם הייתה נכונה יותר משיטתו של נח, ואם כן, עובד ה' נדרש לקרב נפשות נוספות לחסות תחת כנפי השכינה, גם במחיר התפתחותו הרוחנית האישית (יהדות)

3
| |