הפרוגרסיביות הקיצונית בארה"ב היא בעיה ידועה, וכן, זאת בעיה. השמאל הקיצוני משתלט יותר ויותר על הלך הרוח, על מה מותר ומה אסור לומר, על ערוצי התקשורת וגם על המוסדות המובילים של "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל אם הבעיה עם השמאל הקיצוני של ארה"ב הייתה מסתכמת בנושאי מגדר והפלות עוד מילא. למרות משטר מחשבות שמנסים ואף מצליחים גורמי שמאל להקים במדינות נבחרות כמו קליפורניה, איכשהוא היה עוד ניתן לחיות עם זה בין מערכת בחירות למשנתה, בתקווה שהממשל הבא יהיה שמרן יותר מקודמו ויוכל לשים גבולות להשתוללות השמאל.
גם בתי המשפט העליון של ארה"ב שמזוהים יותר עם השמרנים הרפובליקנים מצליחים איכשהוא לשים 'ברקס' אל מול הטירוף הפרוגרסיבי, אך לא תמיד מצליחים.
חוק שכמעט ונחקק במדינת קליפורניה קבע כי ילד מגיל 12 יוכל לקבוע אם הוא מגדיר את עצמו כזכר או נקבה והורים שיתנגדו לכך יסתכנו באיבוד המשמורת על הילד בנוסף לסנקציות פליליות.
אז כן, יש טירוף ולא מעט, אבל בעיה גדולה בהרבה שנוגעת ליהודי ארה"ב מתחילה כאשר השמאל הקיצוני ששולט ב'ליגת הקיסוס' והאקדמיות המובילות בארה"ב, משתלט על נושאים פוליטיים ובעיקר על יחסי ישראל-פלסטינים ומלחמת ישראל-עזה. השמאל הנאור ש"מגן על החלש" הופך לאלים יותר ויותר ומאיים על כל מי שלא חושב כמוהו, ולא רק מאיים. יותר ויותר סטודנטים יהודים באוניברסיטאות מרגישים מותקפים וכשליש העידו כי הם מסתירים את זהותם היהודית פן יבולע להם. אחרים העידו כי הותקפו באופן פיזי בשל יהדותם או דעותיהם השמרניות.
עדות של סנאטור בוגר הרווארד שביקר בספריה של האוניברסיטה והובאה ב'וול סטריט ג'ורנל', מציגה את פשיטת הרגל המוסרית והערכית של האוניברסיטה הנחשבת בעולם, אשר הנשיאה השחורה הראשונה שלה קבעה דה-פאקטו בעדותה בקונגרס כי קריאה להשמדת העם היהודי אינה מהווה עבירה על קוד ההתנהגות של האקדמיה המכובדת. "רק כאשר זה יגיע למעשים", הבהירה קלודין גיי, שקיבלה אישור ממועצת המנהלים להמשיך ולכהן בתפקידה.
This browser does not support the video element.
"הייתי בבוסטון בסוף השבוע האחרון", כותב דן סאליבן ב'וול סטריט ג'ורנל'. "חמישה ימים לאחר העדות ההרסנית של נשיא הרווארד קלודין גיי לפני הקונגרס, החלטתי ללכת בקמפוס כדי להיזכר בזמני בהרווארד, שם השגתי את התואר הראשון שלי ב-1987, ולחשוב על מה שהשתבש באוניברסיטה הגדולה הזו של פעם", אומר הכותב.
אגב, הכותרת של כתבת ה-WSJ זועקת בפני עצמה בחושך הפרוגרסיבי של הרווארד: "הכיבוש האנטישמי של אוניברסיטת הרווארד". החליט כותב הטור לקרוא לכתבה שלו.
הסנאטור מתאר בעורגה את ביקורו באוניברסיטה ובמקומות שהיו בית עבורו בעבר, בהם גם המעונות והספרייה אותה הוא קורא בשם "מקדש של לימוד והתבוננות".
אם יצא לכם להיות בספרייה בכלל ובחו"ל בפרט, אתם יודעים שזהו המקום השקט ביותר בעולם. אסור לדבר ואסור לצייץ, מי שיעבור על הכלל החברתי הפשוט הזה, יזכה במקרה הטוב למבטים זועמים ובמקרה הפחות טוב יראו לו את הדלת החוצה.
אך ב"מקדש של הרווארד" באותו יום התרחש דבר שונה, אומר סאליבן. "כשעליתי למעלה לחדר הקריאה המפורסם של Widener, לא האמנתי למראה עיני. כמעט כל תלמיד בחדר העמוס לבש כאפייה. עלונים המחוברים למחשבים הניידים האישיים שלהם, כמו גם מודבקים לחלק מהמנורות בחדר הקריאה, נכתב: "אין נורמליות במהלך רצח עם - צדק לפלסטין". אישה צעירה מסרה את העלונים לכל הנכנסים. כרזה גדולה שהתפרסה על פני קצה החדר נכתבה באותיות בוערות באדום דם, "תפסיקו את רצח העם בעזה", מתאר סנאטור דן את המראות בהם נתקל בכניסתו לספריית הלימוד.
סאליבן היה סבור כי ניתן לדבר עם המפגינים, כפי שהיה רגיל להתפלסף עם חבריו לספסל הלימודים ועל כן פצח עימם בשיחה. "סקרן לגבי מה שקורה", אומר הסנאטור הרפובליקני, "עד מהרה הייתי בדיון לבבי עם שתיים ממארגנות המחאה האנטי-ישראלית הזו בתוך אחת הספריות הגדולות בעולם - לא בחוץ בהרווארד יארד, היכן שהמחאות כאלה שייכות. הן אמרו לי שהן מסעודיה ומהגדה המערבית. אמרתי להם שאני סנטור אמריקאי שחזר לאחרונה מטיול דו-מפלגתי של הסנאט לישראל, מצרים וסעודיה. הזכרתי את הפגישות שהיו לי. הבעתי את תנחומיי כשסיפרו לי שקרוביהן נהרגו בפעולה צבאית ישראלית בעזה".
עד כאן הכל בסדר, לכאורה. למעט העובדה שספרייה אינה מקום המיועד להפגנות רועשות אלא יותר אזור שקט ללימוד והתבוננות. אך הכל באמת התחיל כאשר גילה למפגינים הרועשים מהי עמדתו הפוליטית והמוסרית בנוגע למלחמת ישראל-עזה.
"אחת אחרת שאלה אם אני תומך בהפסקת אש בעזה. אמרתי שלא, כי אני מאמין מאוד שלישראל הייתה הזכות גם להגן על עצמה וגם להשמיד את חמאס לאור ההתקפות הנוראיות שהוא ביצע נגד אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר", מתאר סנאטור סאליבן את שאמר למפגינות הפרוגרסיביות / אסלאמיות, תומכי חופש הביטוי והחופש בכלל. "הטון שלהן השתנה מיד", אומר בוגר הרווארד. 'אתה רוצח', אמרה אחת. 'אתה תומך ברצח עם', אמרה השניה".
"סליחה, מה אמרת?", הוא שאל בהלם.
"הן חזרו על ההאשמות המקוממות שלהן. ניסיתי לדון איתן, וציינתי שצבא ההגנה לישראל אינו מכוון לאזרחים, וכי הקבוצה היחידה שמנסה לבצע רצח עם היא חמאס. אבל הוויכוח האזרחי עם הנשים האלה היה חסר טעם. כשעזבתי את ספריית ווידנר, הן שלפו את האייפון שלהן והמשיכו ללגלג: "האם אתה תומך ברצח עם? האם אתה תומך ברצח עם?", ועדת הסולידריות הפלסטינית של הרווארד פרסמה חלק מחילופי הדברים האלה באינסטגרם", מתאר סאליבן את ההשפלה שעבר ממרום גילו.
סאליבן מדגיש כי זאת לא הפעם הראשונה שדוחפים לו אייפונים לפרצוף. למרות זאת הוא מתאר כי הפעם הוא היה בהלם. זאת לא הרווארד שהוא הכיר. "ההפגנות נגד ישראל, הבאנר הגדול, הפליירים, האייפונים, השאלות המתגרות - התרחש בתוך ספריית Widener, מקום נערץ של לימודים שקטים עבור עשרות אלפי סטודנטים ובוגרים של הרווארד", מקונן הסנאטור הרפובליקני.
אבל סאליבן יכל פשוט ללכת וזה מה שהוא עשה, הוא כבר לא מתגורר שם והעבודה שלו היא בוושינגטון הבירה, לא בספרייה של הרווארד ממנה נשארים לו רק זיכרונות. אבל "תאר לעצמך אם היית סטודנט יהודי או ישראלי בן 18, או אפילו קתולי פרו-ישראלי כמוני, ואתה רוצה ללמוד לגמר הכימיה שלך בחדר הקריאה של וידנר ביום ראשון בבוקר. תארו לעצמכם שעומדים מול המחאה הזו, שכמובן מאושרת על ידי הנהגת הרווארד ובפיקודו של ועדת הסולידריות הפלסטינית, הקבוצה שמאחורי ההצהרה הידועה לשמצה המחזיקה ב"משטר הישראלי האחראי המלא לכל האלימות המתגלגלת" לאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר", מנסה הסנאטור להעביר את התחושות של הסטודנט היהודי הממוצע.
"האם תרגיש רצוי בספרייה המפורסמת ביותר של הרווארד?", תוהה הסנאטור. "האם הייתם מרגישים מאוימים ומוטרדים מהדגל האנטי-ישראלי שצועק "עצור את רצח העם בעזה"? אם היית אותו תלמיד בן 18, האם היית מאמין להצהרה המעורפלת שפרסמה לאחרונה חברת הרווארד, לאחר שהחליטה לא לפטר את גב' גיי?", שואל עוד.
"האוניברסיטאות המכונות "העילית של אמריקה" (ליגת הקיסוס י.ג) היו בעבר מקור חיובי לכוח, כוח והשפעה של האומה שלנו. כבר לא. אני מאמין שבמהלך השבועות האחרונים נוצר קונצנזוס דו-מפלגתי: הגיע הזמן שהקונגרס יציל את המוסדות החשובים והמכובדים הללו מעצמם וממנהיגיהם החלשים שאיבדו את המצפנים המוסרי שלהם. אני מתכוון לעבוד עם עמיתיי בסנאט כדי לעשות זאת", מסיים הסנאטור את המאמר החשוב.
הצגת כל התגובות