בצעד נדיר, קוראים עשרות צירים בבית-הנבחרים לבית הלבן ללחוץ על ישראל כדי שתקל על מצבם של תושבי רצועת עזה. בנפרד, הכריז יו"ר ועדת החוץ של הבית-הנבחרים, האווארד ברמן, דמוקרט מקליפורניה, כי המשך שלטונה של ישראל בשטחים מסכן את אופיה הדמוקרטי או את זהותה כמדינה יהודית.
במכתב לנשיא ברק אובמה קוראים 54 צירים, כולם חברי המפלגה הדמוקרטית, להפעיל לחץ דיפלומטי על ישראל כדי שתסכים להסיר חלק מההגבלות שנובעות מההסגר על רצועת עזה. המחוקקים מציינים שהם מבינים את קשייה הביטחוניים של ישראל אך מדגישים כי ההסגר מחזק את מעמדו של חמאס.
יוזמי המכתב הם קית אליסון, המוסלמי הראשון ממדינת מיניסוטה שנבחר כציר לבת-הנבחרים, וג'ים מקדרמוט, ממדינת וושינגטון. נוסף ל-52 הצירים האחרים שהסכימו לחתום על המכתב, הוא זוכה בתמיכת כמה ארגונים, ובכללם J סטריט, השדולה שתומכת בשלום בין ישראל לפלסטינים; "כוח המשימה האמריקני למען פלסטין", שדולה פלסיטינית בוושינגטון; כמה ארגונים כנסייתיים; ארגון הקווייקרים ואגודת הרבנים למען זכויות האדם.
"לתושבי עזה נגרם סבל אדיר מאז שישראל ומצרים הטילו הסגר על עזה בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה ובמיוחד אחרי מבצע עופרת יצוקה", נאמר במכתב. "אנו אף מזדהים עמוקות עם תושבי דרום ישראל שסבלו מהתקפות הרקטות והמרגמות הנתעבות. אנו מכירים בכך שממשלת ישראל הטילה את ההגבלות על עזה בגלל חשש לגיטימי וכן מהמשך פעולות הטרור של חמאס וארגונים קיצוניים אחרים".
"(אבל), הפיתרון לחשש הזה אינו צריך להיות ענישה קולקטיבית של התושבים הפלסטיניים ברצועת עזה", ממשיכים הכותבים. "למען האמת, סיפוק הצרכים של האזרחים בישראל ובעזה הן מטרות שמחזקות זו את זו".
ללחוץ על ישראל
הכותבים דורשים מהנשיא שילחץ על ישראל לנקוט צעדים להקלת סבל תושבי עזה בתחומים האלה: חופש התנועה, במיוחד לסטודנטים, חולים, עובדי סעד ועיתונאים; גישה למים טהורים; גישה למזון בכמויות מספיקות ומגוונות; גישה לתרופות ומוצרי שירות רפואי; גישה למוצרים סניטריים; גישה לחומרי בניין; גישה לדלק; גישה לחלפים.
בבלוגים ברשת מתואר המכתב כקריאת תיגר על אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון. אחד הבלוגרים מנבא, כי החתומים על המכתב ירגישו עתה את נחת זרועה של אייפא"ק, שתזרים כספים למועמדים שירוצו נגדם.
בנאום בלוס-אנג'לס, בתחילת השבוע, באירוע מטעם "שלום עכשיו", אמר ברמן, יו"ר ועדת החוץ של בית-הנבחרים, כי כבר בביקורו הראשון בישראל כמחוקק, ב-1983, הבחין בבעיה הבסיסית שישראל תיאלץ להתמודד עמה אם היא תוסיף להחזיק בשטחים: "או שישראל תיאלץ, בסופו של דבר, לשלוט על רוב פלסטיני נטול זכויות, או, אם הפלסטינים יקבלו זכויות, ישראל תחדל, בסופו של דבר להיות מדינה יהודית".
"הגדירו זאת כבעיית הדמוקרטיה/ דמוגרפיה של ישראל; אני יודע שאני שואף לכך שישראל, כמולדת העם היהודי, תהיה דמוקרטיה", אמר ברמן, הנחשב כאחד מהידידים הנאמנים של ישראל בקונגרס. הוא לא חתם על המכתב לאובמה.
הדילמה הזו נמצאת כמובן ביסוד השיח הציבורי בישראל מזה עשרות שנים וברור שהיא אינה זרה למעצבי מדיניות החוץ בוושינגטון. אבל התבטאות פומבית כזו, במיוחד מפי מחוקק בכיר ברמן, היא יוצאת דופן בבוטות שלה.
"אלה דברים מהסוג שלא שומעים כל יום בוושינגטון", לדברי אנליסט העוקב מקרוב אחר היחסים בין ישראל לארה"ב.
"לשלוט ב-3.5 מיליון פלסטינים זה דבר נורא"
ככל הידוע, המחוקק הבכיר היחידי האחר שנתן באחרונה ביטוי לדעה כזו, אם כי בפחות פירוט ולא בנאום פומבי, הוא סנטור ג'ון קרי, יו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנט. במכתב ל-J סטריט, השדולה הפועלת למען שלום בין ישראל לפלסטינים, מ-28 באוקטובר אשתקד, כתב קרי: "... הזמן אינו לצידנו. בכל יום שחולף ללא שלום, המדינה היהודית נעשית פחות יהודית, ופסיפס ההתנחלויות מוסיף לגדול ומעמיד בסכנה את האפשרות של פלסטין רציפה ובת קיימא".
בנאומו בלוס-אנג'לס אמר עוד ברמן: "ב-1983, לא הייתי משוכנע שהתשובה צריכה להיות מדינה פלסטינית. אבל במשך השנים, לאחר ביקורים נוספים רבים בישראל ובאזור, גיליתי שני דברים: האחד, למדתי שישנם פלסטינים רבים שמוכנים לקבל את ישראל ושמאמינים באמונה שלמה בדו-קיום בשלום; והדבר האחר: גיליתי את המחיר הכבד שהכיבוש גובה מישראל".
"כמו אריק שרון, התחלתי להאמין, ואני מצטט עכשיו את דבריו מ-2003, ש'לשלוט ב-3.5 מיליון פלסטינים שנמצאים תחת כיבוש... זה דבר נורא לישראל ולפלסטינים... זה לא יכול להימשך ללא קץ. האם אנו רוצים לשלוט לנצח בג'נין, בשכם, ברמאללה, בבית-לחם? אני לא חושב שזה צודק'. סוף ציטוט", אמר ברמן.
הוא ציין, שהשנה היו כמה התפתחויות חיוביות ביחסים בין ישראל לפלסטינים, למרות שהן "בהחלט היו הרבה פחות החלטתיות ממה שקיווינו". הוא משבח במילים חמות את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על שהסכים לפתרון של שתי מדינות, ויותר מאוחר להקפאה חלקית לעשרה חודשים של הרחבת ההתנחלויות, וזאת בלי לקבל בתמורה צעדים לנורמליזציה מצד מדינות ערביות, כ"פיצוי" על הצעד הישראלי.
"ראה"מ נתניהו ועמיתיו הם אלה שקיבלו את ההחלטות הקשות ועל כך הם ראויים לקבל אשראי גדול יותר משקיבלו", אומר ברמן. "... נתניהו הפגין בתקופת הכהונה השניה שלו יותר בגרות ופרגמטיות מאשר בתקופת הכהונה הראשונה, בשנות ה-90. אני מאמין שהוא מבין, מבחינה אינטלקטואלית, מה מחייב השלום והוא רוצה להיות עושה שלום".
המחוקק חולק שבחים רבים גם לנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, אך קורא לו לשוב לשולחן הדיונים עם ישראל, מפני שארה"ב אינה יכולה לנהל מו"מ מטעם הפלסטינים, כפי שעבאס היה רוצה.