מסופר על המשכילים בגרמניה, שבתיאטראות שלהם הציגו מיצג המדמה מלחמה על פי התורה הקדושה. במיצג הופיעו הגאון מווילנא זצוק"ל והשאגת אריה זצוק"ל, הקוראים לציבור הלוחמים - שלא היו אלא קומץ למדנים מבית המדרש - מי בנה בית ולא חנכו ישוב לביתו וכו'. עד שהגיעו למי האיש הירא ורך הלבב, ולא נשאר כי אם השאגת אריה והגאון בלבד.
ההצגה גרמה כמובן לצחוק ובוז בקהל. ובאמת הלכו לגאון וסיפרו לו את המעשה, וענה על כך ואמר שההצגה נכונה מאד, אך המציגים שכחו להוסיף פרט אחד מעניין שלבסוף שני הרבנים המבוגרים שנכחו על הבמה הם אלו שניצחו במלחמה.
ערכי צה"ל וכן רוח צה"ל בנויים על כוחי ועוצם ידי כפשוטו. צה"ל הוא בעצם צבא של אותם משכילים. צבא בימינו על פי התורה צריך שיונהג על ידי גדולי ישראל בתורה ולא גדולים בתכסיסי מלחמה.
ואם נביט בדבר נראה, שהכתוב אין כוחם של ישראל אלא בפיהם מתממש לאורך ההיסטוריה. הדוגמה הטובה ביותר שכולנו מכירים זה בזמן היוונים, שהמכבים ניצחו אותם רבים ביד מעטים חלשים ביד חזקים. אין ליהודי שומר תורה ומצוות מה לחפש בצה"ל.
גזירת הגיוס מתממשת לאיטה, ויש צורך בהתעוררות כללית של הציבור החרדי בארה"ק להיות יותר מאוחדים אשכנזים, ספרדים, תימנים. להפסיק את הפילוג שיש בציבור כמו סיומי ש"ס נפרדים לאשכנזים וספרדים. בארצות הברית התכנסו 100,000 לומדי תורה וסיימו את הש"ס וכאן אצלנו בארה"ק הסיומים עדתיים, כל עדה והסיום שלה.
אם נביט לרגע מבחוץ נבין עד כמה זה עצוב שיש סוגים של סיומים ולכל סיום מגיעים רבנים של מגזר מסוים כמובן שבטדי הגיעו גם אדמו"רים אבל נראה שהיו בקהל אשכנזים מעטים ואין צורך להרחיב. מי שרוצה בכל זאת לדמיין שקיימת אחדות שיסביר למה באותו לילה צריכים להתקיים כמה מעמדי סיום.
כולנו תפילה שיבוא משיח יבנה את בית מקדשינו ויגאל אותנו הן מאויבנו המאיימים עלינו מבחוץ והן מאויבנו המפלגים אותנו מבפנים.
הצגת כל התגובות