תורה לוחכת בעפר ● קינת התלמיד על רבו

שמוע שמעתי וחרד לבבי,

עצרו אזני משמוע זעקתי.

על תורה הלוחכת בעפר,

חקוק על גופו ברוך שאמר.

כולו טהור ואין בו מתום,

אבד בלא מאום.

לא מש מאהלו,

בתורת משה עבדו.

זקנו ירד על מידותיו,

בהארת פניו לסביבותיו.

תלמידיו כבניו,

גידלם במאור פניו.

ואיה כבוד תורה,

פיהו שהגה בחכמה.

נשק עלי אדמה,

במיתה משונה.

ועלה בזעקה.

טהר לפני עלייתו,

כדי לטהר ביאתו.

בעלייתו השמימה,

אחר כיפור ומחילה.

כך עלה במחשבה לפני,

הכריז אדוני,

ולקח קרבני.

על עווני,

אין בתיבות,

לספר נוראות,

ובליבי אזעק,

ליושב במרחק,

לחייה מתים בדברו,

ולגאולה שלימה במשיחו.