בתקופה האחרונה, נחשפנו כולנו למה שאפשר כבר להגדיר כתופעת הפשע בחברה החרדית. בחורי ישיבה שמתגלים כמבריחי סמים, שחיתויות ענק בעמותות ובארגונים, מעשי אלימות קשים, הצתות וונדליזם והנורא מכל, מעשי רצח מזעזעים. התופעות הללו מצטברות יחד למין עננה שחורה המרחפת מעל לראשנו. לא, המקרים הללו אינם "אסונות" הם אינם גזירות שקוראות לנו להתחזק ב"צניעות" או ב"שמירת הלשון". התופעות הללו זקוקות למענה רחב יותר, צלול יותר ואמיתי יותר.
ראשית, כדי "לפנות את השטח" מכמה רעיונות שכבר הושמעו בנושא יש להדגיש, אין כל מקום ואין כל תועלת בהשוואה לחברה הכללית. ההכנסה האוטומטית של הנושא הזה לפולמוס השגרתי והתפל שאנו מנהלים מול החברה החילונית מעידה יותר מכל על עורכי ההשוואה ועל הציפיות הנמוכות שלהם מהחברה החרדית. דבר נוסף שחובה להדגיש הוא שהתופעות הללו אינן חדשות, מעשי רצח, ניאוף וגזל היו קיימים בקרבינו גם לפני שלושים שנה וגם לפני מאתיים שנה, כל מי שעיין עיון מספיק בספרי שו"ת מהדורות הקודמים נתקל בוודאי בתיאור של מקרים קשים ושל עברות חמורות שנעשו. חשוב לציין, מעשים אלו, ברוב התקופות וברוב המקומות היו נדירים ובלתי מצויים, אבל, וזו הנקודה החשובה, מעשים אלו היו קיימים בצורה כזו או אחרת.
הם היו קיימים מסיבה פשוטה וכואבת, הרוע בעולם, לצערנו הרב, אינו נמצא מחוצה לנו. הרוע אינו כוח שקיים אי שם בעולם ומנסה להשפיע עלינו מבחוץ, הרוע נמצא בתוכנו! בכל אדם יש את הפוטנציאל לבחור ברע, ברע כפשוטו. אינני מדבר על לשון הרע, ביטול תורה, שמירת העיניים או שאר מצוות שאדם דש בעקביו, אני מדבר על רוע כפשוטו וכמשמעו. בכל אדם יש גרעין של רוע ממש. כל אדם יכול להגיע למצב שהוא יגנוב, ירצח וינאף, ומי שחושב שה"עברות" הללו הם מתחת לרמה שלו – שיחשוב שוב!. זהו המצב, ככה נבראנו.
לא ניפול
וראו זה פלא, התורה עצמה פונה לאנשים כמונו, אנשים שגונבים ,שחומסים ושרוצחים, בהר סיני ברגע הנשגב ביותר בהיסטוריה האנושית, בחר הקב"ה להגיד לנו לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, דברים פשוטים דברים נוקבים. האיסור "לא תרצח" לא פונה רק לכנופיות פשע בסמטה אפילה כלשהי הוא פונה גם ליהודי משלנו עם זקן ופאות, בר אוריין ובר אבהן, שגם בתוכו יש יצר הרע חי ובועט.
התודעה הכוזבת כאילו יש דברים שמהם אנו בטוחים, שמהם אנו לא צריכים להיזהר, היא אחת משרשי הבעיה. הנטייה שלנו לשים את כל אותם פושעים שצמחו בתוכנו בקטגוריה מיוחדת של "לא נורמטיבים", "אחרים", "פרובלמטיים", היא עצמה חלק מהאשליה. האמת שהיא שגם ה"פרובלמטיים" התחילו כאנשים רגילים עם יצרים ותאוות, קנאות ושנאות, ההבדל הוא שאנחנו, ברוך ה', לא נפלנו (ולא ניפול בעזרת ה') במעשים הללו והם כן.
לאור הדברים האלו ראוי לומר בפשטות: חלק מהחינוך שלנו חייב לחזור ולהתמקד בדברים הפשוטים. לחומרות ולהידורים יש מקום משלהם אך עיקר החינוך צריך להתמקד בדברים הבסיסים: מה ששייך לזולת הוא מחוץ לתחום עבורי! אלימות היא לא אפשרות! זעם ואיבוד שליטה הם מסוכנים ביותר! הליכה בלתי מבוקרת אחרי רצונות ותאוות היא מתנה לרוע! וכן הלאה.
אנו צריכים לקבל ולהפנים שהרוע איננו דבר זר לנו והוא אינו נובע מחוצה לנו אלא הוא בשר מבשרינו ובו עלינו להילחם. אנו צריכים להתחיל לחנך לדברים הפשוטים האלו, לא להתבייש לדבר על זה שאסור לגנוב, לגזול, לנאוף ולרצוח (גם הנביאים לא התביישו לדבר על זה). אנו צריכים להפנים שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת והיא לא נועדה להיות תחביב לנשמות טובות אלא היא נשק שניתן בידי אנשים בשר ודם כנגד הרע שנמצא בתוכם, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים..."