רוח של טהרה וצדקנות אדוקה ובלתי מתפשרת נושבת לאחרונה במסדרונות תנועת "קדימה" שבסוקולוב 58 בהרצלייה-פיתוח. הכל בוחשים רוחשים שם הלומה מסתורית ובלתי שגרתית.
טובי המוחות, החל מבכירי וראשי המפלגה עד הקופירייטרים המנוסים, מתגייסים ושוקדים על המשימה: חיטוט מציצני וצהוב באיזשהו תחקיר טלוויזיוני עמום ובלתי ברור של רביב דרוקר על חשד, לכאורה, של "מימון נסיעות כפול" של ראש הממשלה הנוכחי, זה הולך למרחב ירקון כמו ילד טוב להגיש תלונה, השני פונה ליועץ המשפטי, והשלישי פונה לשר המשפטים. לכל אחד יש תפקיד והעבודה יעילה ומסורה.. זה מה שקורה כשמציאות הישיבה של ראש הממשלה על כס ראשות הממשלה בגאון מדירה שינה מעיניהם.
שהרי אף אחד לא מיתמם לחשוב שהעיסוק האובססיבי הזה נובע ממניעים טהורים של "ניקיון כפיים ציבורי", שכן המפלגה הזו עצמה חרתה על דגלה את דגל השחיתות וחוסר ניקיון הכפיים.. [בלשון המעטה..] היא עצמה הפכה ברבות השנים לסמל ושם נרדף למעוז לשחיתות ולבצע – אמרת "קדימה" אמרת "שחיתות", אמרת "שחיתות" אמרת "קדימה".
אז מה אפוא כל כך מפריע להם וטורד את מנוחתם עם איזו שחיתות שולית וקטנה [יחסית להיקפי השחיתות שלהם..] של ראה"מ אחרי מונופול רב שנים עליה והנאה בלתי פוסקת מפירות הסחי שלה? הרי זה ה"בייבי" של המפלגה!
כל אחד שעיניו בראשו, יכול לראות בלהט שאוחז כעת במפלגת קדימה, שבחרה לזנוח לרגע מכל עיסוקי המדינה השוטפים הגורליים ולעסוק בנושא החם הזה, את זעקתה של המפלגה עצמה על מצבה המושחת והמידרדר, בחינת: "כל הפוסל במומו פוסל" [תלמוד קידושין ע.] אלו לא מסוגלים להיוותר לבד בסגל השלטוני הרקוב זה עידן.. ואם רק טיפת תבונה ישכילו יבינו שההסתערות הזו מסגירה הרבה מאוד על מה שמתחולל אצלם בפנים..
מבט לפרשה
על התופעה הסרוחה הזו ועל מאבחנה, בפרשה. הבה ונתבונן.
כשבלב שוררת אי רגיעה יש תסמינים חיצוניים..
בפרשת השבוע-תזריע אנו קוראים על המצורע שנצטרע במיני נגעים בגופו, בביתו או בבגדיו, שנצטווה לצאת מחוץ למחנה ישראל שבעת ימים ולבחון את התקדמות רפואתו ואם פשה הנגע בעור אם לאו.
איזה לקח מתכונת התורה שילמד המצורע מאופי ענישה זו של ישיבה מחוץ למחנה, מדוע שנידוי זה יביא את המדבר לשון הרע לשוב בו מדרכו הסוררה ולא אולי דווקא להחריף במעשיו אלו?
נראה שיש כאן אמירה בעלת תוכן עמוק. הבה וננסה לעמוד על שורשה של התנהגות זו של סיפור לשון הרע: מדוע זה שם לו למטרה לסכסך ולחרחר ריב ומדון בשוחחו רע על רעיו? מהי הנקודה הנפשית והמוטיבציה המובילתו לנוהג נחדל זה? התשובה היא בהירה ונאמרה כבר בחז´´ל בהקשר שונה; העדר מודעות עצמית - הוא אינו מכיר באופן זך וצלול את אישיותו שלו – מעלותיו ויתרונותיו ובמקביל מגרעותיו, לפיכך הוא גם אינו מציב לעצמו יעד פנימי מוגדר וברור להשגה. והתוצאה, כמובן, גם לא מאחרת מלבוא – הוא חי בכל עת בתחושה של חוסר שלוה פנימית ואת ´´עצמו´´ הוא אינו מוצא.
ואז כצעד אחרון, טרם ישקע בייאוש סופני, הוא תר ומחפש במעשי אחרים למצוא בהם מגרעות, כדי לחפות על החיפוש והטרדה כאחד שאינו מכיר במעלותיו שלו, ולכן נהנה הוא לחטט בצלחת של השני מדושן עונג ורווי סיפוק עילאי. וכפי שכבר קבעו חז´´ל כי חשיפת מגרעות האחרים היא בבואה ומראה של זה החושפם [ראה קידושין ע.] ברור הוא אם כן שכשאדם ישיג מעלותיו הרוחניות האמיתיות ודאי לא יתעניין וודאי אף לא יתעסק בזילותם של אחרים.
[ולמעשה אגב, הרעיון הזה משליך על הרבה תחומים בהווי חיינו, ולדוגמא כשאנו שרויים במצב רוח מרומם אזי כל מכרינו והסובבים אותנו גם הם בדיוק ככה.. וכשלהיפך, כשאנחנו קמים זעופים על רגל שמאל אז כל העולם והסובב נראים בדיוק ככה.. זו צורת ההסתכלות האינסטינקטיבית, יש לומר, שלנו]
לפיכך קבעה התורה כי הדרך היחידה לקיים "סדנת חינוך", כביכול, למצורע היא להושיב אותו בבדידות, אי שם מחוץ למחנה הישראלי, הרחק משאון העיר, הסביבה והחברה. לא כאקט של ענישה והלקאה, לא כאקט של נידוי והדרה ציבורית וחברתית, כי אם כאקט של הבראת הנפש ומימוש אותו החיפוש והשלמתו שיסיר מהשורש את תופעות הלוואי של "לשון הרע" ודומיו. שם יטול האיש פסק זמן ממרוץ החיים הסואן וההומה, וינסה לפתוח צוהר לדמותו שלו - לנסות להתבונן ולהכיר מחדש לעומק את ה´´אני´´ שלו ויחודו, ובהתאם לכך גם את הדרך בה הוא יוכל להשיג את חובתו המושלמת בעולמו, בלי צרות עין ורוע. הם לא יצוצו ויתעוררו בכלל..
תנועת קדימה: התעוררי!
עד כאן מתוך גליון "פרש{יי}ת השבוע". שבוע טוב ופורה לכולנו.