אין בוקר [כמעט..] שלא תראו קבוצת מחאה ספונטנית אל מול משרד ראש הממשלה. פעם זה גופים מימין, פעם זה משמאל. פעם זה על עליית מחירי הלחם והדלק, פעם זה על קיצוץ שכר העוסי"ם או המורים. פעם זה על ה"גזענות" הממלכתית, פעם זה נגד ההקפאה. פעם זה נגד בנק "לאומי" [חלקו ב"נוף ציון"] פעם זה נגד "בנק הפועלים".[לא יודע אפילו על מה..] פעם זה נגד ה"נטל", פעם זה על עליית מחירי ה"פטל", ובעצם על מה לא – יום לא נעדר מההפגנות...
השאלה היא אם אחרי שפיזרו את ההפגנה וסבו לביתם יוכלו המפגינים גם לפזר חיוך רחב ונהרה על הפנים, שכן כתגובה זולה לעבר המפגינים זורק הממשל אך כמה פתיתים, ושום דבר לא נפתר ביסודיות, כנדרש. דומה כי האזניים שם בחלונות הגבוהים, אטומות וערלות מתמיד, ולא קשובות לקול הציבורי הנואש.. האומנם הממשל הוא כל כך רע? האומנם הוא הוא האשם הבלעדי באנדרלמוסיה השולטת?! תתפלאו לשמוע שבכלל לא בטוח...
"מרדכי הצדיק", מנהיגם ורבם של יהודי שושן, התופס כר נרחב במגילה, מגלה לנו בבתריה שלא תמיד ניתן להטיל אוטומטית את האצבע המאשימה על השלטון הסורר - האמת שהוא בכלל לא האשם המרכזי בכל המרקחה שבוערת מסביבנו, לפעמים יש אשמים אחרים בים המועקות שפוקד אותנו. נקרא וניווכח.
מאחורי הקלעים
הוא, מרדכי, מקהיל קהילות המוניות ומעורר את כל העולם היהודי ברחבי הגלובוס כדי שיחושו לגזירה האיומה שהנה היא ניתכת על העם היהודי בידי המן אשר זומם לכלות טוטאלית את העם אשר בשושן וספיחיו, אלא שכשאסתר שומעת מפי יועציה וסריסיה את אופי המחאה עתיר המלבושים הצעקניים של לבוש שק ואפר וכל הנלווה להם היא פשוט "מתחלחלת", והיא קוראת לעוזריה לאוץ ולהעניק למרדכי בגדים נאים. הנה תיאור מקדים של האירועים, מתוך המגילה:
ד,א וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. ד,ב וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק.. .. ד,ד וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, מְאֹד; וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו--וְלֹא קִבֵּל.
על מה בדיוק ניטש הויכוח ביניהם? מה היה סלע הויכוח? ולמה באמת אסתר "מתחלחלת" כל כך לנוכח המחזה של מרדכי כשהוא לבוש שק?
סביר להניח, שאסתר שכבר נמצאת בארמון המלכותי בשושן, רואה באופי הסגפני והמסתגר מידי של מרדכי אופי מחאה שלא ישמע ויתקבל על ליבו של המלך – ההיפך הגמור – רק ידחה וידחיק עוד יותר את המנהיג מרדכי ומאמיניו שומעי לקחו. לטעמה, אופי מחאה אף הוא צריך לשאת סגנון דיפלומטי הדור, כזה ש"מדבר" למלך, כזה שמשדר על אותו גל.. על דרך: "מה שרואים מכאן לא רואים משם".
אלא ששאלת המיליון שצריכה להעלות מאליה היא דווקא ההתמקדות במרדכי: לאיזה כיוון בדיוק הוא חותר? הרי גם הוא, שמסתובב כ"שתדלן" היהודי בשער הארמון המלכותי בשושן לבטח גם מכיר לא מעט את רוח המלך וגינוני המלכות הנלווים לו, האומנם תועה הוא באמת שהתכרבלות בשק ואפר יקבלו יחס ומימד הולם מהמלך?!
פרספקטיבה אחרת
דומה בהכרח, כי האפיק אותו רואה מרדכי בגזירת הכיליון הזו שהעיבה על העם היהודי הוא אפיק שונה לחלוטין מזה הנראית לעין - הוא בוחן את הגזירה בפרספקטיבה יהודית-אמונית. מבחינתו, לא המן ולא מרדכי הם משחקים פה בקלפים על השולחן, מזווית ראייתו לא הם אלו שעלולים להשית אסון הר-גורל על העם היהודי, - אלו רק שגריריו של האלוקים לביצוע המשימה – חבל התלייה, אבל מי שבאמת עומד מאחורי זה הוא האלוקים, מנווטו של עולם ומנהיגו, הוא הוא זה שמעוניין כעת בכלייתו של עם ישראל, לאור החטאים שחטאו באותו הזמן שתבעו את עלבונו.
לכן, לא אל המלך צריך לדבר, לא אותו צריך להרשים ב"שפתו" שלו, אולי גם, אבל לא על זה צריך לתת את הטון והיהב, אלא את האלוקים יש להרשים ועליו לתת את היהב. צריך פשוט לחולל שינוי כיוון דרסטי ולעשות "רוורס" במהלך החשיבה והמעשה של החיים כדי לרצות אותו שישוב מכוונתו זו, וכאן ברור שימי צום ותשובה כמו גם לבישת שק ואפר לאות הכנעה לפני הבורא, הם האפקטיביים והאקטיביים ביותר – הם בדיוק במיקום הנכון.
[אלא שאסתר מזקיקה גם ´השתדלות אנושית´ מלבד השמימית. היא טוענת שצריך, בעזרת השם, גם לשמור על כללי דיפלומטיה נאותים ולנסות בנוסף גם ליצור תקשורת עם המלך שהיא אלמנטארית כעת, ולכך קראה מידית למרדכי להסיר את בלויי הסחבות שעטה על עצמו. לא יתכן לדידה, לנתוץ את היעד המלכותי]
אז מהיום, כדאי שלא נשכח: יש מנהיג לבירה! לא תמיד ראש הממשלה ושריו הרבים הם האשמים במצב הקטסטרופלי שנקלענו אליו ואנו באיבו; אנחנו אשמים! בעוונותינו גרמנו לכל זאת! הבעיות תיפתרנה אך באמצעות שיבה למקורות, ורק כך יסתיימו להן כל הסכסוכים המדיניים, הביטחוניים והחברתיים. עד כמה שהדבר נשמע אירוני, אבל חוזים אנו במו עינינו כי אפסה תקווה - אין דרך אחרת! התפישה לפיה יש לתעל את שלל המאמצים רק לפן הממשלתי היא שגויה וחסרת תוחלת, היא לא תוכיח ולא הוכיחה עצמה, כאמור, מבלעדי עיקר העיקרים – השורש, שהוא התפילה וההתקרבות לאלוקים. לתשומת ליבם של שוחרי הפגנות המחאה, מימין ומשמאל.
ובעצם, כל מהלך העלילה הפלאית שמשתרעת על פני כל המגילה, שמורכבת מהשתלשלות מקרים ומאורעות טבעיים אקראיים ומפכים, לכאורה, רק מחזקת את התובנה היצוקה הזו שלכל אשר נעשה תחת השמש, מהפריטים השוליים והזוטרים ועד מאורעות דרמטיים מטלטלים, שורשם שורש רוחני ממעל, כמאמר חז"ל: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שיכריזו עליו מלמעלה, ולכן, השתדלות טבעית, אף שנצרכת היא, לא היא נשואת ומשאת נפשנו.
הדברים מופיעים בגליון "פרש{יי}ת השבוע" לחג הפורים. פורים שמח לכל הקוראים. ישי ה´ עימכם משוש תדיר!