מהטענות העולות ללא הרף ובכל הזדמנות אפשרית כנגד חברת שומרי התורה והמצוות היא הטענה על היחס הלא הכי "מעודכן" בלשון המעטה כלפי נשים.
לא מעט מהלבלרים בעלי ההשפעה בחברה הישראלית נוהגים להישיר מבטים "מרחמים" על האשה הדתיה ה"אומללה" שסובלת לכאורה מאפליה מרושעת ובהתאם לכך מציירים את האשה החילונית ה"משוחררת" כאידיאל אליו צריכה כל אשה לשאוף. הם משננים ללא הרף ובצורות שונות לצאן מרעיתם מנטרות שחוקות ולעוסות שבעיקרן האמונה לפיה האשה הדתית נעדרת כל זכויות וכמעט חסרת חשיבות, בעוד שזו החילונית היא שוות זכויות מלאה והחשיבות המיוחסת לה כאשה רבה לאין ערוך ביחס לזו המקובלת בחברה הדתית.
כיצד האשה נתפסת באמת
להלן העמדת דברים על דיוקם, בצורה מעט בוטה אבל בהחלט ראויה בהתחשב בסגנון המקובל:
אין חולק כי הצד החזק והבולט ביותר של הנשים בעולם המודרני הנו דווקא תפקודן כגוש בשר. מכל פרסומת המזדקרת ברחוב משתרבב לו פרצוף נשי נשי כאשר ברור לכל בר דעת כי חכמתה או אישיותה הם הדברים האחרונים בהם מתעניין ההמון שתמונתה נועדה להכריח אותו ללטוש בה עיני עגל.
סקרים המתפרסמים השכם והערב קובעים בבירור כי מקדם המכירות היעיל ביותר בחברה המודרנית אינו שכלה של האשה ועודף האינטיליגנציה שלה אלא גופה ומאומה מעבר לכך.
מסקרים אלו עולים נתונים "מפתיעים" נוספים כמו למשל שאתרי האינטרנט הפופלריים ביותר אינם אלו העוסקים בשבח האשה או בשאר הרוח המאפיין אותה אלא דווקא אלו המציגים אותה בשיא שפלותה.
סקירה ולו שטחית של כל כלי תקשורת בחברה הכללית מעלה תמונת מצב ברורה מאוד ביחס לשאלה איזה חלק של האשה תופס את מירב תשומת הלב במירב הזמן. את הצהרות הרהב חסרות הכיסוי יש להותיר לאקדמאים משועממים ולעיתונאים מגוייסים, המציאות בעולם המעשה היא זו הקובעת ומציאות זו רחוקה מלהחמיא לרוח הנשית או לאישיותה, זו הקידמה המהוללת בה מתהדרת החברה החילונית.
החברה החילונית-מערבית הפכה את האשה לגוש בשר במסגרת מטרות קפיטליסטיות "קדושות" כמו למשל קידום מכירות של במבה אוסם. המחפש מפלט מן הצדדים הפיזיים של האשה הניבטים מכל פינה - חזקה עליו שיעמול לריק. אלו שהפכו אותה למוצר פרסומי גרידא באים ומאשימים את שומרי המצוות שאינם מכירים בערכה של האשה.
החברה החילונית הפכה את האשה לכלי המיועד להשלכה לאחר השימוש ודי במשאל קצרצר בין תלמידי תיכון ישראלי טיפוסי כדי להבין כיצד נתפסת האשה בעיני דור האינטרנט והרייטינג; חברה זו האלילה באופן חסר עכבות את המראה החיצוני שלה והכריחה אותה לעסוק בוקר וערב בשאלה המהותית והרת הגורל "איך אני נראית" עד יום מותה.
עם כל זאת מלינים הם ללא הרף על אחרים בשעה שהאשם העיקרי לניוולה של האשה והפיכתה לטיפוס מתוסכל הסובל מרגשות נחיתות עזים כלפי המין הגברי נעוץ ללא פקפוק דווקא בכוהניה הנמרצים של הדת הפמניסטית ובנגררים אחריהם.
לדמותם של מגלגלי העיניים ומטיפי המוסר
מחברה שזאטוטים בגיל הגן צופים בסרטי אלימות וחשופים לכל זוועות העולם במרחק של לחיצה על מקש במקלדת בשם עיקרון הרסני המכונה ליברליזם שסופו אבדן שליטה ואנרכיה, מחברה ששפת הסכינאות בה הפכה להיות כמעט שפתה הרשמית, מחברה שילדים קטנים בה מצטרפים למעגל הרוצחים ורמות האלימות בה שוברים שיאים חדשים כמעט מדי יום – מחברה זו צצים מטיפים המצקצקים בלשונם ומנסים ליצור את הרושם לפיו אפליית נשים מזעזעת אותם.
למותר לציין כי הם כבר לא הכי מזדעזעים משיסוף גרונות ברחובות היות ומקרים שכאלו הפכו להיות חלק בלתי נפרד מעולם המושגים שלהם, אבל מנגד יודעים הם להטיף בכל הזדמנות לצבור החרדי על שאינו מוכן לאמץ את עקרונות החיים המקובלים בחברתם ושהביאו אותם ואת צאן מרעיתם לעברי פי פחת.
עשיו, בהתאם לצביעותו האופיינית, נהג לשאול את יעקב אבינו כיצד מעשרים מלח וממשיכי דרכו המודרניים נוקטים באותה השיטה בדיוק. הם כביכול חרדים מהשחיתות, הם כביכול רגישים לעוולות מוסריות, הם כאילו מזדעזעים מהיעדר כלשהו של רגישות מוסרית - אבל הם אלו שהוציאו וממשיכים להוציא אובדי דרך אומללים שלא בוחלים במאומה בדרך להשיג את מטרתם וממשיכים לדרדר את הנגררים אחריהם לתהומות אין קץ.
לאן למעשה מוביל הפמניזם
הלעג לדמותה המסורתית של האשה הביא למצב הנוכחי בו משפחה חילונית בריאה הנה תופעה ההולכת ונעלמת. יותר ויותר צעירים חוששים להתחתן וכשהם כבר מעיזים לקחת את הסיכון ולהתחתן הם בקושי מביאים ילד אחד.
הבית אינו המרכז אלא העולם בחוץ, זה שמציע קריירה, תאוות ושאר פיתויי הבל. את המחיר משלמים הילדים וגם הנשים המנסות להוכיח לגבר כי הן גבריות לא פחות ממנו. ר´ עקיבא אמר על אשתו רחל "שלי ושלכם שלה הוא", אם אינה מקנאת בבנה, היא שמחה בהצלחתו וכך גם האשה שמחה בהצלחת בעלה כיוון שהיא והוא זה היינו הך ולהיפך. חברה חולה שסועה ומתפוררת עוסקת כל הזמן במלחמת מעמדות, ועיסוק אינסופי בזכויות. במשפחה שההרמוניה והאהבה האמיתית מצויים בה, אין דריסת רגל למושגים שכאלו.
האם הפמיניזם הפך את האשה למאושרת יותר? האם המשפחה המודרנית בריאה יותר? האם הילדים טובים ומחונכים יותר? מבחן התוצאה הוא הקובע ולא פטפוטים וסיסמאות שאין להם כל כיסוי במציאות. גורלם של התפיסות המערביות לא יהיה שונה מאלו הקודמות ודומה שאנו עומדים בפתחו של תהליך זה. ערכי היהדות לעולם יעמדו כיוון שאין הם תוצאה של ניסויי וטעייה אלא דברו של בורא העולם שברא את האדם ומכירו טוב מכולם וההיסטוריה בת 3300 השנים של העם המופלא הזה תוכיח.
הצגת כל התגובות