אני לא גר בעמנואל, מעולם לא הייתי שם, ולמעשה לא בדקתי מה היה שם - אפילו לא בצורה שטחית.
אבל בכל זאת אני רוצה להגיד משהו. ולא, לא בגלל שאני אוהב להגיד דעה בכל ענין, (עובדה עד כה לא שמעתם עלי..), ואתם יודעים מה, להיפך, כשאני רואה שהנושא הזה מטריד את כולם, ותופס את הראש של כל הסובבים אותי, דבר שלא ראיתי אצל חבריי אפילו לא בבחירות לעירית ירושלים, וכשאני מבחין שלכל אחד יש "דעה" ו"פרשנות" משלו לאירועים, לכל אחד - גם אלו שלא יודעים מה היה שם - יש את ההסבר מי צודק ולמה, וכל אחד בטוח, אבל במאת האחוזים שהוא אומר את הדבר הנכון. אחד אומר, "מגיע להם", ושלא יספרו לנו סיפורים שאין ולא היתה אפליה. האחר טוען, כי מעולם לא היתה שם אפליה, ובסה"כ מדובר בהבדלים דתיים ומהותיים באורח החיים. ועוד ועוד דעות שונות ומשונות, שהמכנה המשותף להם, שכל אחד בטוח שדבריו שלו הם אלו שהיו צריכים להשמע ברדיו, ואם היו מזמינים אותו לראיון, הוא כבר היה 'עושה סדר' בכל הפרשייה הסבוכה הזו.
א'קיצר, העיסוק המירבי שהיה סביב הנושא הזה, בכל מקום בו שהיתי, בבית הכנסת, במקוה, ב"שבת-חתן" וב"שולם זוכר", גרם לי למאוס מלדבר / לשמוע על הסוגיא הזו, על כל מרכיביה. הורתי לכל מכרי, ואמרתי לחבריי בפה מלא: לא לידי! תתעסקו בנושא הזה כמה שתרצו, אבל לא לידי, כי לי נמאס לשמוע על הסוגיא הזו! נמאס.
עד שלרגע אחד, ישבתי וחשבתי לעצמי, הרי ברמה העקרונית ישנם 2 דעות בולטות בסוגיא, או את הדעה שבעמנואל היתה אפליה והיתה מחיצה וע"כ טוב ונכון הדבר להלחם בזה, או את הדעה הנגדית שמעולם לא היתה אפליה, ולא מדובר חלילה על הבדלים מרקע "עדתי", אלא רק מרקע "דתי".
על כל פנים, ממה נפשך. בכל קונסטלציה שלא נסתכל, מוכרחים אנו להסיק מסקנות. גם אם נאמר שהיתה אפליה, ו"מגיע להם", לאותם הורים שיכנסו לכלא ויענשו על אפליה והמחיצה שהם יצרו. על הפגיעה הפזיזה ברגשותיהם של בנות, שמה יעשו - מסכנות, הם אינן שייכות לגזע הארי הפולני. גם אם נרצה להתעלם לרגע מהדמעות הרבות שנשפכו, ולהביט במבט קר ואולי מעט אכזר, שבסה"כ, אותם הורים בוכיים, כעת "חוטפים" את העונש שלהם מלמעלה - על האפליה שהם יצרו.
אך כאן תבוא השאלה הגדולה, האם איננו אמורים להסיק מסקנות מהמקרה הזה, ולברוח מכל חתיכת לשון הרע ושנאת חינם?! האם שכחנו שאפליה איננה העברה הראשונה בתורה (מדין "ואהבת לרעך כמוך", כמובן) וגם לא היחידה, ומלבדה ישנם עוד עשרות רבות של לאוין?! אם אכן מאמינים אנו בשכר ועונש, הרי שהיינו צריכים לירא ולפחד להוציא מילה אחת בנושא, ולו מהסיבה הפשוטה, שהיום זה הם שעשו עברה, ועברו על איסור האפליה (במידה והיתה, כמובן), ומחר זה אני שדיברתי עליהם, או שעשיתי עוד 230 עברות אחרות שבכלל לא קשורות.
וגם אם תאמרו ש"חלילה" לא היתה אפליה, הרי שזה מזעזע שבעתיים, נכנסים הורים שלא הפלו ולא חטאו, רק החליטו למסור נפש על קידוש ש"ש (לצד שלא היתה אפליה - כמובן, אלא שאין זה מענייננו), מופרדים מחיק משפחתם ומבתיהם, מבנותיהם מבניהם וממבטיהם, נלקחים לשבועיים של גיא צלמות, סתם, למרות שלא חטאו ולא עוו ולא פשעו.
אזי המסקנה קשה שבעתיים: אם לעושי רצונו כך, לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה...
אז "ממה נפשך". השורה הקצרה שעולה מהדברים, כי יש להתרחק כמטחווי קשת משנאת חינם ונספחיה, להרבות באהבה ואחוה שלום ורעות, גם בקרב מגזרים ושבטים שונים.
כדי שח"ו לא יתבעו מאיתנו להסיק את המסקנות בעצמנו. חלילה, עכשיו זה הם, מחר זה אנחנו...