לפני שבעה חודשים נרצחו האחים הקדושים הלל ויגל יניב בפיגוע ירי רצחני בחווארה בידי שני מחבלים שפלים - אב ובנו שירו עליהם מטווח קצר ורצחו אותם. המחבל האב נהרג במהלך חילופי האש עם כוחות הביטחון.
הלל ויגל הי"ד היו בדרכם לישיבותיהם לאחר שחזרו ב'שבת חופשית' בה שבתו עם משפחתם, בפעם האחרונה, במקום מגוריהם בהר ברכה בשומרון.
מייד לאחר הפיגוע מפקד פיקוד המרכז הוציא צו החרמה והריסה לבתי המחבלים בעקבותיו הוגשו שתי עתירות למניעת ההריסה. העתירה הראשונה הוגשה בידי אדם שלטענתו הבית בו התגורר המחבל עדיין שייך לו, משום שהוא זה שמכר את הנכס לחמיו של המחבל ועסקת המכר טרם הושלמה לדבריו. לאור זאת טען כי אין מקום להורות על הריסת המבנה השייך לו.
בנוסף, עורכי דינו של המחבל עצמו הגישו גם עתירה נגד צו ההריסה וטענו כי דירת המגורים אשר כלפיה הוצא צו ההריסה נרכשה על ידי חותנו של המחבל אולם טרם שולמה בגין רכישתה מלוא התמורה וטרם נרשמו זכויותיו בנכס. בנוסף, הם טענו כי בדירה התגוררו גם אשתו וילדיו הקטינים של הרוצח.
מנגד, בצה"ל טענו כי מהמידע המצוי בידיהם עולה שהמחבל ומשפחתו התגוררו בדירה מזה מספר שנים, וכי מתחקור המחבל ובני משפחתו עולה כי האחרונים רואים בחותנו של המחבל כבעל הזכויות בדירת המגורים, ולא במי שמכר לו את הנכס.
בסופו של דבר, שופטי בג"ץ, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ויחיאל כשר דחו את שתי העתירות וציינו שההלכה המשפטית הפסוקה קובעת שהמפקד הצבאי רשאי לעשות שימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה המתירה החרמה והריסה של בתי מחבלים.
בנוסף, הדגיש השופט יחיאל כשר בפסק הדין: "ישנן ראיות ברורות שההריסה אכן אפקטיבית כיום ליצירת הרתעה נגד פיגועים"
ביתו של המחבל האב, נהרס לפני כחודשיים בשכם. כעת ייהרס גם ביתו של בנו.