This browser does not support the video element.
פרשת פקודי חותמת את ספר שמות ועוסקת בדו"ח שמגיש משה רבנו לעם ישראל על התרומות שנאספו והאופן שבו שימשו לבניית המשכן. לכאורה, משה, עליו מעיד אלוקים כי הוא איש נאמן, לא היה צריך למסור דין וחשבון, אם כך, מדוע בחר לעשות זאת?
אלא משה רצה לשמש דוגמה למנהיגות ישרה ושקופה. משה רבנו מלמד אותנו עיקרון חשוב: גם אדם נאמן ומכובד צריך להיות נקי לא רק בעיני ה', אלא גם בעיני הציבור. התורה מציינת "ִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל", ומכאן לומדים חכמים שאין ממנים אדם לתפקיד ציבורי ללא פיקוח ושיתוף פעולה.
אמנם משה היה המנהיג העליון, אך הוא לא פעל לבדו. לניהול החשבונות של המשכן הוא צירף את איתמר בן אהרון הכהן ואחרים, כדי לוודא שהכול יתנהל בשקיפות מלאה. בכך הוא ממחיש שכל מנהיג, גדול ככל שיהיה, צריך לפעול בגלוי ולהוות מופת לאחריות ציבורית.
פרשת פקודי מלמדת אותנו שמנהיגות אמיתית דורשת לא רק יושר, אלא גם הוכחה ברורה של יושר. האחריות והשקיפות הן הבסיס לאמון הציבור – אז וגם היום.