פרשתנו פרשת פקודי ישנו מדרש פליאה נפלא ביותר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות" זהו שאמר דוד עשה עמי אות לטובה כמה דאת אמר וישם ה' לקין אות.
וזהו פתרונו:
במדרש תנחומא מספר לנו את שהתחולל באותה שעה בה מנה משה רבנו את כלי המשכן "...אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם על כל דבר ודבר לזהב לכסף ולנחושת, ושכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהם ווים לעמודים ולא היו נראים. התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם, מיד האיר הקב"ה עיניו וראה שהיו עשויים ווים לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם 'ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים', באותה שעה נתפייסו ישראל.
בפירוש המהרז"ו על מדרש רבה אף מצא סימוכין לדבר, שתיבות 'ואת האלף' מוטעמים בנגינת 'אזלא גרש' התואמת להפליא את הרמת הקול הנזכרת...
והנה לימדונו חז"ל (עירובין נד.) אשר שכחת התורה נובעת מפני שנשתברו הלוחות הראשונות. כי הלוחות הראשונות היו חקוקות באצבע אלוקים, ומכוחן הייתה אף התורה עצמה חקוקה בלב מקבליה ומן הנמנע שתשתכח. אך עוון העגל גרם ונשתברו לוחות אלו, ואילו השניות היו כתובות בידי משה ונעדרה מהם סגוליות זו, ומני אז שר של שכחה שולט ברמה.
אי לזאת, כאשר שכח משה דבר-מה מפרטי מלאכת המשכן עלה לנגד עיניו מעשה העגל ונחרד להיווכח את אשר עולל למו, מיד נשא עיניו השמימה ויחל פני אלוקיו לכפר חטאי שושנה ולמחוק שטרי חובותיהם לחלוטין עד בלתי השאיר שריד, וכה אמר:
ובספר הזוהר הקדוש - דרש על הפסוק בפרשת בראשית 'וישם ה' לקין אות', דהיינו ששם לו הקב"ה על מצחו אות וא"ו מאותיות האל"ף-בי"ת, וזו הייתה בעדו אות חיים.
מעתה ביקש משה, שאף אות וא"ו ד'העלוך' תהא למליץ בעד ישראל ותשמש פתחון-פה להוכיח שלא מרדו עד היסוד, וזהו שאמר עשה עמי אות לטובה כאותו אות האמור בקין - שהוא אות וא"ו, כן לגבינו תשמש הוא"ו לטובה ולסנגוריה… (ע"פ ספר בגדי אהרן ועוד)