This browser does not support the video element.
בפרשת השבוע 'וַיִּגַּשׁ' מתואר המפגש הדרמטי והמרגש בין יוסף לאחיו, לאחר שהאחים ששנאו אותו מכרו אותו לעבד במצרים.
בפרשה אנו רואים את האחים עומדים מול יוסף בבושת פנים, נוכח מעשיהם הקשים. אך למרות העוול שעשו לו והסבל שעבר עד שהגיע למעמדו החשוב, יוסף מרגיע את אחיו הנבוכים וסולח להם בלב שלם.
יוסף אף פונה לאחיו ואומר להם להרחיק מלבם את העצבות, כי כל מה שקרה היה בהשגחה עליונה, ואין רע יורד מלמעלה. הוא מבין שאלוקים זימן אותו למצרים כדי לספק להם מזון בשנות הרעב הקשות.
כל אדם יכול להודות בכך שהעצב והכעס כרוכים זה בזה. אדם גאוותן וכעסן ימצא את עצמו תמיד בעצב ובתסכול. לכן אחד מיסודות היהדות, ובפרט החסידות, הוא להיות בשמחה תמיד. יש לקבל הכל באהבה, ולזכור שהכול מתנהל בהשגחה פרטית מן השמים.
כאשר האדם מצוי בעצבות, הוא עלול להתדרדר לשפל המדרגה, בעוד שהשמחה מרוממת אותו ומחזיקה אותו איתן מול כל הניסיונות הקשים שהוא נתקל בהם.