מידת סדום, כפי שמתוארת במקורות, מייצגת התנהגות אנוכית וחסרת התחשבות בזולת. אנשי סדום, כפי שמתארים המקורות היהודיים, היו חברה מושחתת שהתנגדה לכל מעשה של סיוע ועזרה לזולת. התנהגותם האנוכית, המכונה "מידת סדום", באה לידי ביטוי חריף במשנת אבות, שם מתוארת האמירה "שלי שלי ושלך שלך" כביטוי מובהק למידה זו.
הפרשנים הרחיבו על משמעות מידת סדום. לדוגמה, רבי עובדיה מברטנורא מוסיף כי מידה זו מובילה לחוסר רצון להיטיב עם אחרים גם כאשר הדבר לא פוגע בנו, וזו הייתה התנהגותם האופיינית של אנשי סדום. יש מפרשים את האמירה "שלי שלי ושלך שלך" כסירוב להיטיב עם הזולת – "אינני רוצה להנותך משלי ואל תהנה אותי משלך".
בנוסף להתנהגותם האנוכית, אנשי סדום מתוארים במקורות גם כמי שעיוותו את הדין ונהגו בשחיתות משפטית. הם הטו משפט, גבו קנסות לא פרופורציונליים ופסקו פיצויים מגוחכים, והכל מתוך חוסר צדק ואטימות לזולת
מידת סדום גם מופיעה בהקשר נרחב בדיני ממונות, מתוך הבנת חומרתה של מידת סדום, יצרו את הכלל "כופין על מידת סדום". כלל זה קובע כי במצבים מסוימים, בית דין או סמכות מחייבת אחרת רשאית לכפות על אדם לוותר על זכותו המשפטית, במידה והוא מנצל אותה לרעה מתוך אנוכיות, ובלבד שהדבר לא יפגע באחר.
הכלל "כופין על מידת סדום" מוזכר בהקשרים רבים כגון: ניתן לחייב שוכר לשלם דמי שכירות בכסף במקום בעבודה אם המשכיר אינו זקוק עוד לשירותיו, שכן השוכר אינו ניזוק משינוי זה. הכלל "כופין על מידת סדום" שימש כבסיס לכלל "זה נהנה וזה לא חסר", הקובע כי אדם שקיבל טובת הנאה מחברו פטור מתשלום אם המזכה לא ניזוק.
מידת סדום בפסיקה הישראלית
בפסקי דין שונים בבתי המשפט בישראל יושם הכלל "כופין על מידת סדום":
בדיני שותפות, נפסק כי ניתן לאפשר לשותף לבחור בחלק שיש לו כלפיו סנטימנט אישי, כאשר השותף השני אינו מפסיד מכך מבחינה כלכלית, שכן עיכוב בחירה זו נחשבת כ"מידת סדום".
בדיני חוזים, נפסק כי במקרים בהם "זה נהנה וזה לא חסר" יש מקום לחייב צד להקטין את הנזק לצד השני, גם אם הדבר אינו מחויב על פי ההסכם, וזאת משום שסירוב לעשות כן נחשב כ"מידת סדום".
עם זאת, השימוש בכלל "כופין על מידת סדום" מצריך זהירות ויש להתחשב בזכויותיהם של כל הצדדים. לדוגמה, בפסק דין משנת 1997, שעסק בתוספת בנייה בלתי חוקית על שטח משותף, דעת הרוב קבעה שאין להחיל את הכלל כאשר הדבר פוגע בזכויות קניין, על אף שדעת המיעוט סברה אחרת.
ימה של סדום
ים המלח נקרא בשם "סדום" כמובא בשבת (קח, ג) מעולם לא טבע גברא בימא דסדום. ושמעתי לבאר כי תכונת אנשי סדום היה לקבל ולא לתת ולא רצו להנות אחרים, כך כל הימים מקבלים ונותנים וכמו הכנרת מקבל מהירדן הצפוני ואחייך נותן מימיו לירדן הדרומי, וכן כל הימים, מלבד ים המלח שמקבל מהירדן ואינו מעביר לים אחר, אלא מימיו מתאדים. וזהו שאמרו זה לא נהנה וזה לא חסר מידת סדום. וכן אין שום חיות בים המלח שאין בו דגים, ממילא הוא מקבל ואינו נותן, וזהו מידת סדום (אוצר הידיעות)