אחד מהנושאים של פרשת השבוע הוא מצוות פסח שני בו מופיעים כל חוקיו ומשפטיו של אותם אנשים שלא יכול לקיים את מצוות קרבן פסח הראשון במועדו.
אך מעבר למצוות פסח השני המופיעות בפרשת בהעלותך, הגמרא לומדת מהלכות אלו דין כללי לכל החגים והוא:
שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, וכו' שהרי משה עומד בפסח ראשון (בארבעה עשר בניסן) ומזהיר על דיני הפסח שני (החל בארבעה עשר באייר)
קושיית עולם הישיבות
ובעולם הישיבות הקשו כאן קושיה עצומה.
הרי הגמרא בפסחים מבארת שישנם דינים החלים על פסח ראשון ונלמדים רק מפסח שני?
כמו למשל האיסור שבירת עצם המוזכר בפסח ראשון 'ועצם לא תשברו בו', עדיין לא יאסר לשבור עצם כדי לאכול את מה שבתוכה (מוח עצם) שהרי כתיב ו'אכלו את הבשר בלילה הזה' המחייב לאכול את כל קרבן פסח (גם את מוח העצם) והרי שנינו 'עשה דוחה לא תעשה'.
רק, שהאיסור הכפול שמוזכר שוב בפסח שני 'ועצם לא ישברו בו' מכאן לומדת הגמרא בין עצם יש בו מוח בין עצם שאין בו מוח.
הרי לנו שהלימוד מפסח ראשון לפסח שני לאותה הלכה שיש לדורש בהלכות 30 יום קודם החג, אינו. כי הלכות פסח שני עניינם לפסח ראשון ושמא לכן לימד משה את הלכות פסח שני בזמן פסח ראשון.
תירוצם רבים נאמרו בעניין הנ"ל אך תן לחם ויחכם עוד.
לימוד המוסר מאיסור שבירת עצם
ונסיים עם דבריו המאלפים של בעל החינוך הידועים 'אדם נפעל כפי פעולותיו' מעוררים את האדם לשמור מעשיו ודעת את ה' בכל דרכיו.
את דבריו הנודעים הוא כותב בטעם לאיסור הנ"ל 'איסור שבירת העצם בקורבן פסח':
דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו.
ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד.
לכן אתה ראה גם ראה, מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלוקים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים, ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו הם, קטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם?
אל בני, השמר מפניהם, פן תלכד ברשתם. רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל. ואחר דעתך זה, אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצות בעניין זכירת נסי מצרים, שהם עמוד גדול בתורתנו, כי ברבות עסקינו בהם, נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.