ורחץ במים את כל בשרו (ויקרא טו' טז')
הגמרא בעירובן ד: וכן בפסחים קט: דורשת מהפסוק "ורחץ במים את כל בשרו" שהטובל במקווה צריך שכל גופו יהיה מכוסה במי המקווה. חכמים נתנו שיעור שהמקווה צריך להכיל ארבעים סאה מתוך החשבון של כמות המים הנכנסת באמה על אמה בגובה שלוש אמות.
נחלקו הראשונים האם מקווה שכולו שאוב פסול מדאורייתא או מדרבנן הר"ש במקוואות פרק ב' משנה ג' סובר שכולו שאוב פסול מדאורייתא ובשיטתו הולך גם הרשב"ם בבא בתרא סו.
אבל הרמב"ם במקוואות פ"ד הלכ' ב' וכן הרמב"ן בב"ב סה: ועוד ראשונים סוברים שכולו שאוב פסול רק מדרבנן ומדאורייתא ניתן לטבול במקווה שכולו מלא במים שאובים.
ההבדל בין טבילה במקווה לטבילה במעיין
בפרשת שמיני (ויקרא יא' לו') נאמר "אך מעין ובור מקווה מים יהיה טהור" ומפסוק זה דרשו חז"ל בתורת כוהנים כי ישנם כמה סוגי מים שניתן לטבול בהם אבל ישנם הבדלים בין סוגי המים השונים.
הרמב"ם בפרק ט' מהלכות מקוואות הלכה ח' פוסק כי מקווה מטהר רק באשבורן(מים המכונסים במקום אחד) ואם המים זוחלין ואינם מכונסים במקום אחד אסור לטבול בהם.אבל מעיין מטהר גם בזחילה ולכן ניתן לטבול במעיין הנובע שמימיו זוחלין וניגרים החוצה.
המשנה מקוואות פרק א' משנה ז' מביאה הבדל נוסף בין מקווה למעיין שמקווה מטהר דווקא כאשר יש בו ארבעים סאה מים אבל מעיין מטהר גם בפחות מארבעים סאה ובתנאי שיש במעיין די מים לכסות את כל גוף הטובל. (ישנם הבדלים נוספים כגון טבילת זבים המותרת רק במעיין שיש בו דין מים חיים ואסורה במקווה שאין בו דין מים חיים. המשנה מקוואות בפרק א' מונה את כל ההבדלים שבין סוגי המים והמקוואות השונים)
מחלוקת הראשונים להלכה אם במעיין צריך מ' סאה
הגמרא בפסחים יז: אומרת שמדאורייתא מספיק רביעית מים כדי להטביל כלים וכגון מחטים שהם כלים קטנים ומתכסים לגמרי ברביעית מים אבל חכמים ביטלו את דין הרביעית בכלים ולכן גם בטבילת כלים צריך מקווה של ארבעים סאה.
מתוך דין זה יש לדון האם במעיין נשאר הדין דאורייתא שלא צריך ארבעים סאה אלא מספיק כמות מים שכל גוף הטובל מתכסה בהם או שגם הטובל במעיין צריך ארבעים סאה
הרמב"ם בפרק ט' מקוואות הלכה ח' פוסק שבמעיין לא צריך ארבעים סאה ובדרכו הולך גם הראב"ד בבעלי הנפש שער המים סי' ג'
אבל התוס' בנזיר לח. ד"ה בר מינה חולקים וסוברים שגם במעיין צריך ארבעים סאה וכן פסק הרא"ש במקוואות סי' א'.
קושיית האחרונים על שיטת הרמב"ם במעיין
המשנה מקוואות פרק ה' משנה ד' מביאה מחלוקת תנאים האם מי הים דינם כמעיין או כמקווה. הרמב"ם מקוואות פ"ט הי"ב מסביר שכל התנאים במשנה מודים שמי הים דינם כמי מעיין לעניין זוחלין ואין במי הים פסול זוחלין בדיוק כמו שאין במעיין פסול זוחלין ומחלוקת התנאים במשנה היא האם למי הים יש דין מים חיים כמו שיש למי המעיין וממילא זבים ומצורעים שצריכים לטבול רק במים חיים יוכלו לטבול גם במי הים.
על פי ביאור הרמב"ם את דברי המשנה שמי הים דינם כמעיין לעניין טהרה בזוחלין מקשים הדרישה יו"ד סי' ר"א והתוי"ט מקוואות פ"ה מ"ו שלכאורה דברי הרמב"ם קשים כי המשנה מקוואות פ"ה מ"ו אומרת שגל שנתלש מן הים ובו ארבעים סאה ונפל על אדם טמא או על הכלים טמאים הרי הם נטהרו במי הגל
ולכאורה לרמב"ם הרי מי הים דינם כמעיין ואם כן מדוע המשנה מצריכה שיהיו בגל ארבעים סאה והרי כמו שבמעיין הרמב"ם סובר שלא צריך ארבעים סאה כך גם במי הים מספיק שיכסו את הכלים או האדם ויטהרו גם בפחות מארבעים סאה כדין מעיין לרמב"ם
ביאור האחרונים את שיטת הרמב"ם
הגר"ח מבריסק בחידושים על הרמב"ם מקוואות פ"ט הלכ' ו' מבאר שיש הבדל בין הכשר זוחלין במעיין לבין הדין שמעיין מטהר גם בפחות מארבעים סאה.הכשר זוחלין במעיין הוא תלוי בכוח נביעת המעיין וכל עוד המים זוחלין מכח המעיין יש בהם כוח טהרה למרות זחילתם ולכן בגל שנתלש יש בו כוח טהרה בזוחלין כי למי הים שממנו הגל הגיע יש דין מעיין שמטהר בזוחלין.
אבל הדין שמעיין מטהר גם בפחות מארבעים סאה זהו דין בשם מעיין שיש על המים וכל עוד המים נמצאים במעיין או מחוברים אליו אז יש עליהם שם מעיין וממילא מטהרים גם בפחות מארבעים סאה כדין מעיין אבל כאשר המים מתנתקים מהמעיין הם מאבדים את שם המעיין שבהם ומעת הניתוק הם סתם מים וא"כ יש בכוחם לטהר רק בארבעים סאה
ועפ"ז אפשר לתרץ את הקושיא על שיטת הרמב"ם. לגל שנתלש יש אומנם יש כוח טהרה בזוחלים מאחר והגל זוחל ונע מכוח הים שהוא מעיין לשיטת הרמב"ם אבל את כוח הטהרה בפחות מארבעים סאה הגל שנתלש איבד מאחר והתנתק ממי הים אז איבד את שם המעיין שבו וקיבל שם של מים סתם ולכן מובן מדוע בגל שנתלש צריך ארבעים סאה.
סיכום
לרמב"ם ולראב"ד מעיין מטהר בפחות מארבעים סאה. לתוס' והרא"ש גם במעיין צריך ארבעים סאה. מעיין מטהר בזוחלין. גל שנתלש לכאורה לרמב"ם מטהר בזוחל וכפי שהגר"ח מבריסק הסביר אך בסוף דבריו הקשה על הסברו כי מהרמב"ם בפ"ט מקוואות הלכ' י"ח משמע שגל שנתלש אינו מטהר בזוחילה ועיי"ש בדבריו.
לעילוי נשמת סבתי מרת מרים בת מרדכי אליעזר ע"ה שהיום הוא יום פטירתה.