"לא דיברתי עם הבן שלי כבר מהבוקר רציתי לוודא שהכל בסדר איתו" – "הבן שלי כבר שלושה ימים ולא מצליח בלימודים"- "המתנתי עשר דקות ולא הגיע אז הלכתי"- "אני חייב לקנות את זה עכשיו לא מעניין אותי כלום" אם אנו הנמצאים בדור המחנך עוסקים בלדבר כל הזמן על הדור הצעיר חסר הסבלנות, הגיע הזמן קצת לשוחח עלינו, ההורים המחנכים, "המבוגרים"- חסרי הסבלנות.
לפני כמה שנים פנה אלי מורה וסיפר שהתלמידים מפריעים והוא מבקש שאכנס לכתה לשוחח עמהם, עשיתי כבקשתו, שאלתי את התלמידים למה יש רעש בכתה, והתשובה שקבלתי הייתה הבטחה שזה ייפסק מיד, למחרת תלמיד שוחח בשיעור והמורה הוציא אותו מהכיתה ושלח אותו אלי עם פתק "מהראוי לשלוח אותו מהישיבה לצמיתות"! שאלתי את התלמיד מה עשית והוא ענה שוחחתי 5 מילים, ביקשתי שירימו את התריס של המזגן כי קר לי מאוד, כששאלתי את המורה לאחר מכן האם נראה לו שנכון שתלמיד יפסיד לימודים רק בגלל 5 מילים, הוא ענה תשובה שפתחה לי צוהר לעולם חדש: "אין לי כוח לבקש שוב ושוב נשלח אותו וזהו".
השבוע התפרסם סיפור באחת הישיבות הגיע בחור יתום לפתוח את הזמן, הוא לא ידע שבמהלך בין הזמנים המשגיח הצדיק של הישיבה התקשר לאלמנה והודיע לה שמסיבות שונות ובעיקר משונות הבן שלה לא יכול להמשיך בישיבה, האלמנה שליבה לא עמד בזה לא עדכנה את הבן וכך הוא הגיע בראש חודש אלול עם חפציו לפתיחת הזמן, וכך בתסריט רע חזר הסיפור הידוע מאגדות חורבן הבית, הבחור מתחנן להישאר בישיבה בעד כל הון והמשגיח מתעקש ברבים שהוא יעוף, על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים..
יסודות המפתח בחינוך הם "תהליכים" – "מדרגים"- "דרך" – כללו של דבר כל דבר שמסמל תוכנית שיש בה נקודת מוצא ונקודת יעד ובטווח סבלנות, אמונה, ותפילה, באמצע- לאמצע הזה יש משמעות עצומה של התבוננות סביבתית, האמצע הזה אלו אותם רגעיי תפילה, דקות צפיה, רגעים של חשבון נפש, של בקשה על זכויות, של הכרה בכוחות, של הבנת יכולות, של הבנה שלא כוחי ואפסי עשו לי את החיל הזה אלא תלות בכוח עליון, של הבנה מי הם השותפים שלי למסע, מי יחד איתי על מסלול המרוץ, אלו הם רגעים קריטיים להצלחת ההמשך, מי שמדלג עליהם לא עשה קיצור דרך טכני, אלא הפסיד את הבנת מהות המסע ותוכנו.
הדרך הקלה ביותר להגיע אל היעדים היא שיטת "הזביינג - וגמרנו" מה שנקרא לתת מכה אחת גדולה וחזקה, כולם ילמדו לקח ובא לציון גואל, אולי זו הדרך הקצרה אבל היא הדרך הארוכה, היא הדרך שתדלג על כל תובנות המסע והדרך, שחיוניות כל כך לכל רגע ורגע במסע הזה, קומבינטורים, הם אלו שעושים פעולות מקצרות דרך, אין שם תהליכים אין שם מבט אל האמת, לרוב אין התאמה עם הרצון של התוצאה הסופית.
הבעיה היא שכולנו נופלים בזה, הקידמה חינכה אותנו לזה ואנחנו מחנכים את דור העתיד לזה, לא פעם אני פוגש הורים נבונים שאני מעריך מאוד, שמתקשים לקבל את רעיון ה"תהליכים", נכון הילד שלך כרגע אולי נראה לך לא במיטבו, אולי נראה לך אפילו נופל, אבל המבט צריך להיות אל הדרך עצמה, אל המסע עצמו, יש לזה ערך עצום בפני עצמו אם הילד נמצא בידיים טובות ונאמנות, תאמין בו, תאמין בצוות, תאמין בעצמך, שבטווח של זמן הכל יבוא על מקומו בשלום.
אנו מתקרבים לימי התשובה, מבקשים מהקב"ה שיסלח לנו, ואומרים לו אולי אנחנו עכשיו חוטאים, אולי אנחנו לא בסדר, אבל אנחנו "מתייצבים על דרך האמת" מבארים חכמי המוסר שהדרישה האלוקית ממך היא להתייצב על הדרך הנכונה גם אם היא ארוכה, נכון יש טעויות בדרך, נכון אנחנו חוטאים ומורדים, אבל התהליך הוא של התייצבות נכונה על הדרך מספקת את אדון הסליחות, כשהיעד הסופי הוא שמירת תורה ומצוות כדת וכדין.
לפני שנים רבות בבחרותי עסקתי בימי בין הזמנים ברישום ילדים למוסדות דרך לב לאחים, יצאנו למסע של שבועיים עברנו יישוב אחרי יישוב, בית אחרי בית, יש לי הרבה רישומים מרתקים ומחוננים מאותם ימים, החל מכלבים שיצאו לקראתנו וכלה בחיבוקים מחממי לב של נשמות שרק המתינו לנו.
באחד מיישובי הגליל המערבי בראש ההר הגעתי עם חברי לאחר תיאום מראש, לבית מעניין שהיה מלא בגולגולת של מיני בהמות, קרניים, לצד אביזרים שונים ומשונים, מקלות ואורות, והבית הריח בשמים כבדים, הגברת קנתה לכבודנו בקבוק של קולה מחברת "תן לשתות" עם כוסות חד פעמיים, חבילת ופלים לימון של מן, ושוקולד פרווה של מגדים, הריח הכבד של הקטורת הסגירה לי מיד שנפלתי על בית של עוסקת בכשפים, קטורת, וכל מיני קריאות בקלפים בקפה ובקולה, ביקשתי לשבת בחוץ, הריח הציק לי בנשמה, היא כיבדה את הבקשה ויצאנו לחצר, שוחחנו איתה על הילדים שלה ורשמנו אותם לבית ספר אזורי של שומרי תורה ומצוות.
לקראת סיום המפגש כמחווה היא הציע לתת לנו מתנה את אחד משרותיה המקצועיים: קריאה בקלפים ובקפה, וכל מיני כישופים שהיא טענה שהיא למדה, הסברנו לה שזה נוגד את ההשקפה שלנו ואז נכנסו לדיון מדוע זה נגד דעת התורה, ובתוך הדברים היא אמרה משפט שנחקק לי בנשמה "כל הדברים האלו שאני עושה נועדו לתת לאדם מענה מהיר על משאלותיו ובקשותיו" ואז הבנתי, לאנשים אין כוח להתפלל, לבקש, להתחנן ולחכות, הם הולכים לקוראת בקפה כדי לדעת על העתיד במהירות בהווה, זכיתי והגברת הזו ומשפחתה חזרו בתשובה, לימים היא סיפרה לי שככל שהיא עסקה יותר בתחום ההוא היא הבינה שיש כוח עליון שהוא זה שבאמת אחראי על תוכניות העתיד... והוא זה שמנהיג את העולם.
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את האיסור החמור בעניין של גילוי עתידות שלא על ידי נביא, התורה מקדישה לזה פסוקים רבים: "ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יב כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן."
וכך מסביר את רציונל הרעיון הרש"ר הירש "(יב) כי - תועבת וגו' ובגלל התועבת וגו'. השיטות האליליות האלה נושאות בחובן תעייה מוסרית והן מביאות לידי השחתה מוסרית, וכבר ביארנו דבר זה במקומות שהובאו לעיל מספר שמות ומספר ויקרא. האדם העוסק בהן סבור שגורלו ומעשיו, החלטותיו, תקוותיו וחששותיו משועבדים לשלטון האופל נטול החירות של כוחות ילידי תוהו, והוא מתמסר לכוחות אלה שאינם מייחסים כל חשיבות לערך המוסרי של רצונותיו ומעשיו. באותה שעה הוא עצמו שומט מידיו את מאזני המשפט המוסרי, ושוב אין הוא שוקל את רצונותיו ומעשיו, את חששותיו ותקוותיו רק על פי משקלם המוסרי, וכך הוא נחלט לחוסר החירות הסותם את הגולל על כל מוסריות. כל ההשחתה המוסרית של האוכלוסיה הכנענית נבעה מחטאת קסם ונשענה עליה."
הרצון לקיצור הדרך יוצר שחיתות מוסרית, הדרך ההפוכה היא היכולת הסבלנית, היכולת לצעוד בתהליכים ולהאמין בדרך, שיטת הזביינגים היא שחיתות מוסרית, שחיתות חברתית, הדרך לבניה של דור העתיד ודור המחנך היא להמתין בסבלנות ובתפילה גדולה, להבין שיש תהליכים, שיש מדרגים, לחיות עם התובנות של הדרך שהם חלק בלתי נפרד מהתוצאה הסופית.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין