אחת ההתמודדויות המורכבות שאנו חווים בציבור שומרי תורה ומצוות בעיקר בשנים האחרונות, זוהי התופעה של אנשים מעצבי ומשפיעי דעת קהלים שונים שהשפיעו טוב על העולם, שתרמו לעולם החסד, לעולם החינוך, לעולם התורה, לספרות, ועוד, ולפתע פתאום הם מתפרסמים כאשמים במעשים קשים ולעיתים מחרידים, והדילמה המתעוררת בעקבות תופעה זו, היא הייחס לחלקו ותרומתו לעולם של האדם הנאשם בפלילים אלו.
אין ספק שההכרעה בשאלה זו צריכה להגיע אל שולחנם של גדולי הדור שליט"א והם ורק הם לאחר שיקבלו את הנתונים הנכונים ושלא מהנוגעים בדבר, הם יכריעו בשאלה קשה זו, אך עד שזה יתרחש ננסה לדון בכבוד ועדינות בנושא זה שלצערנו מיום ליום נהפך לרלוונטי ואנה אנו באים.
הרגישות המתבקשת לדיון בשאלה זו היא כפולה ומכופלת ולא רק בגלל החשש לפגוע באנשים שאולי אב או אם משפחתם נחשד בפלילים אלו, ומשפחתם לא אמורים לשאת בתוצאות של בושות אלו בשום סיבה ואופן (אלא א"כ היו חלק מהמעשים או מהסתרתם), ואסור להציל את דמו של אחד בהפקרת דמו של האחר.
יתרה מזאת- המציאות מלמדת שדווקא בעלי תפקיד והשפעה יכולים להגיע למעשים אלו מתוקף מעמדם, וכשיש אנשים/ ילדים שהנאשם עיצב את דמות חייהם, יחס שלילי גורף לכל מפעל חייו של אותו אדם עלול ליצר פגיעה נפשית ורגשית אצל רבים וטובים קטנים וגדולים, והשאלה היא האם הצר שווה בנזק המלך???
מאידך ישנם קורבנות, שפגעו בהם ורצחו אותם, הם חיים ללא חיים, מסתובבים בעולם עם נשמה מצולקת, לב שותת דם, והכל מגחמת תאווה בלתי נשלטת של סדיסט/ית קניבל/ית, ובגינוי מעשיהם ותורתם של אותם פוגעים ניתן אולי יהיה קצת ממש לרפא מכאבם של הקורבנות, וגם כך להזהירם על להבא אותם ואת הדומים להם.
ובאופן כללי צפות השאלות, ההיתכן? זו תורה וזו מחנכיה? והוגיה? סופריה? רבניה?
ומי יכריע בשאלות הרות גורל שכאלו וישיבנו דבר המתקבל על הלב והדעת במידת מה?! ואין לנו שיור אלא התורה הזאת!!
פרשתנו וספר ויקרא בכללי עוסק ברובו הגדול בהשלמת רקע לסיפור הרצח הנוראי הראשון בעולם של קין והבל, רק בספר ויקרא מקבלים אנו השלמה לתורת הקורבנות שבגינם קם האח הראשון בהיסטוריה ורצח את אחיו בגלל אכזבה של אי קבלת קורבן על ידי הבורא יתברך, קין והבל הבינו בסוד הקורבנות שאם לא כן הם לא היו מקריבים מיוזמתם קרבן לה', היו אלו אנשים בעלי דרגה גבוהה ביותר שהגיעו לסודות ספר ויקרא עוד טרם נתינתם בסיני, ועם כל זה קם קין ורוצח את אחיו, איך יתכן שאדם שבקיא בסודות נעלים שכאלו עושה מעשה שפל שכזה?
הגר"ח שמולאביץ זצ"ל בשיחתו הנודעת בשם "האור והחושך שבאדם" כותב עונה לשאלה זו (בשיחה א') "אלא כך הוא מהלך הדברים, האור והחושך בנפש האדם משמשים בעירבוביא, ואין אחד מהם מסלק את חבירו, אלא האור והחושך משמשים יחדיו, ונפשו מלאה סתירות, מצד אחד אורה רב מאוד, "נר אלוקים" עד כדי הכרה בסוד הקורבנות , ועם אור גדול זה הוא שרוי בחושך ואינו מקריב קרבן מן הטוב שבפרי האדמה אלא מן הגרוע שבהם" עכ"ל
יש בנפשו של האדם אור וחושך מעורבבים, ולולא עבודה מדויקת הם צומחים יחד באותה מידה, וזה לעומת זה עושה את תפקידו נאמנה, עד כדי שאותו אדם עילאי הבקיא בסוד הקורבנות יכול גם לרצוח בדם קר את אחיו ולהיתמם בפני אלוקים שאינו שומר של אחיו, עד שבורא עולם פונה אליו במילים הקשות "מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" – מילים קשות!!
בשבת זו שבת "זכור" כאשר מצווים אנו לזכור ולמחות את זכרו של העמלק ראוי להתבונן איך נוצר עמלק בעולם בכלל?! בשיחתו השנייה בנושא זה עונה הגר"ח על עמלק על ראשית הורתו ולידתו והאיך הגיע מושחת ורשע שכזה לעולם- "והנה עמלק שהוא שורש הרע בעולם, נולד מאליפז בן עשו, ויש להתבונן על שום מה נולד מאליפז שהיה גדל בחיקו של יצחק, ולא משאר בניו של עשו? ונראה שאדרבא משום שגדל בחיקו של יצחק וזכה לאורה מיצחק, ועם זאת נשאר "בן עשו" שהרי הלך לרצוח את יעקב אבינו, לכן נתהווה ממנו עמלק, שהרי אמרו שנעשית התורה סם המוות, והיינו שהוא גרוע יותר מאלו לא למד תורה, שהערבוב של האור והחושך שבאדם, הוא הגרוע ביותר" עכ"ל
אותו יסוד של קין והבל, יצר במוטציה בהפרש של כמה דורות את עמלק, ובמוטציה נוספת ומשודרגת את המן, ומוטציה נוספת ומכאיבה את הנאצים ימכש"ו, כל אלו התחילו מאליפז שלמרבה הפלא גדל על ברכיהם של אבותינו הקדושים יצחק וגם יעקב, אליפז מבין היטב את את ערכה של התורה וחכמיה, הוא מבין שהייחוס הגדול והאמיתי שלו זה הייחוס לתורה קרי יצחק ויעקב, ועם כל זה הוא מרגיש מיוחס לעשו, ושלכך לא פלא כאשר במצוות אביו, באצטלה דרבנן של מחמיר אמיתי ממש, במצוות כיבוד אב, הוא הולך לרצוח את דודו יעקב אבינו הבכיר שבאבות, האור והחושך משמשים בעירבוביא.
ואם כן נשאלת השאלה איך יתכן, הרי התורה היא אור, ואיך היא לא מסלקת את העקמומיות הנוראה הזו? האיך התורה לא השפיעה עליו? ועל זה מסביר הגר"ח שמולאביץ בהמשך דבריו- "נתבאר למעלה שגם במקום שיש באדם "אור" גדול כי נר ה' נשמת אדם, אינו בהכרח שיגרש האור הזה את "החושך" המצוי אף הוא באדם, אלא שניהם האור והחושך משמשים בעירבוביא, ומזה נובעים כל הסתירות הגדולות שבמעשי האדם, מצד אחד מודרכת הנהגתו על ידי ה"אור" הגדול שבו, ולאידך גיסא גם ע"י ה"חושך" שבו, ומהלך הדברים הוא מצד שאין החושך שבאדם נובע אך ורק מהעדר האור, שאלו היה הדבר כן היה האור שבו מגרש את החושך שבו, אלא החושך אף הוא בריאה של חושך, ולכן לפעמים יש שהחושך מתקיים אצל האדם, אע"פ שהאור שבו גדול עד מאוד" עכ"ל .
כשצוללים לעומק הבנת נפש האדם על פי משנתו זו של הגר"ח שמולאביץ זצ"ל נבין שיתכן מאוד שאדם יכול לגדול משפיע גדול, מחנך/ת גדול/ה, ובמקביל לדמות הבאמת מיוחדת הזו, צומחת במקביל ממש באותו גוף, מפלצת של רשעות ואכזריות של מעשים נוראים, יתכן שהוא לומד בישיבתו של יצחק אבינו וכנכד של ראש הישיבה הוא בטח זוכה למעמד נשגב, אבל יחד עם זה גדל באותו גוף ממש רוצח של ממש שכנבל ברשות ובשליחות התורה (כביכול) ייצא לרצוח את דודו גדול הדור...., יתכן שהאדם הזה יודע את סוד קיום העולם, סוד ריצוי ה' על ידי קורבנות, אבל בנפש האומנית הזו יש גם רוצח מתוחכם.
זאת אומרת אין סתירה בכך שאותו אדם יכול להשפיע טוב על העולם, ובד בבד להיות רוצח גוף ונפש, ובדרך כל אחד מהחלקים הללו שבנפשו הוא יכול להיות חקוק בהיסטוריה היהודית, במעשה שיבחר לטוב ולרע ואולי גם וגם באותו אדם.
אך גם בתוך זו ישנה סכנה גדולה, ידועים הדברים והאריך בזה רבי נחמן מברסלב זיע"א שהאומן משפיע במחשבותיו בעת יצירת אומנות על הנפש שמושפעת מהאומנות, ולכן כאשר בונים את המשכן אנו נדרשים לאנשים גדולים שיודעים לבנות ולהשפיע ב" לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת", אם נכונים הדברים באומנויות קל וחומר כאשר מדובר בהשפעה ישירה על נפשות רכות דרך עולם החינוך, לימוד תורה, וסיפרות ועוד, דברים שמעצבים את נפש האדם באופן בלתי אמצעי, ומי יודע איזה חלק בנפשו של האומן הייתה הדומיננטית והשולטת באותו רגע של היצירה והחינוך שהשפיע על המקבל, ושלכך יש סיכון לא קטן בלהנות מיצירותיהם של כאלו שיתכן ובנפשם פועלת גם נפש סוטה ואכזרית, מי יסכים לקחת את הריזיקה על נפש עולליו.
פרשת ויקרא ובפרשת זכור אנו למדים שאכן יתכן שבאותו אדם ישמשו אור וחושך, ואין סתירה בין השפעת הטוב מהאור להשפעת הרע מהחושך, וזה לעומת זה פועמים בקרבם במקביל ובמסוכנות, אך כאשר מדובר באומנות או בהשפעה ישירה על נפשותיהם של בנינו ובנותינו לא נוכל לדעת מאיזה מקור כוח מנפשו/ה של המשפיעמגיע השפעה זו.
פרשתנו באופן סימלי היא פרשת הקורבנות, ויחד איתה פרשת זכור- אסור לשכוח את הקורבנות, ולמזהיר ולנהזר שלומים תן כמי נהר.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין