אחת מהסיטואציות המכעיסות והמשעשעות בעיני אלו הם ימי עיון וכנסים שעוסקים בנערים/ות על ההתמודדות שהם חווים ולעיתים גם סביבתם בגינם, וכל קול נשמע באותו אירוע החל מראשי ערים ונותני חסויות ומרצים ומחברים, אך פעם אחר פעם אני מברר האם הביאו לאותם כנסים את קולם של הנער/ה, לא לצורך תעמולתי, אלא אפילו מכתב כנה מנער/ה נערה שחווים את המשבר של גיל הנערות בעוצמתו המיוחדת לשנת תשפ"ב, אם כן זהו כינוס בר סיכוי להניב פירות, אם לא זהו כינוס עקר.
בבסיס חיינו מונחים לנו יסודות שנבנו על בסיס דברים רבים שהם מניעים אותנו לפעולה, ופעמים רבות אותם יסודות לא רק שאינם עדכניים אלא אין בהם כל רלוונטיות, לדוגמא אספר על בחור שחשקה נפשו בפלאפון מודרני, יחד עם זאת לא הייתה לו שום כוונה של ירידה ברוחניות, חזקה שכל מי שקרא את השורה האחרונה לא מבין איך זה יכול להיות, ודווקא פה גילתי תובנה מעניינת, אצל בני הנוער שגדלו לתוך עולם של פלאפונים (כפי שאנחנו גדלנו עם טלפונים) זוהי משאלה הגיונית ואפשרית מצידם, ולכך כל דיון שננהל עם נער שכזה, תחילת לוקה בחסר ובוודאי מסקנתו.
היכולת היחידה לקיים שיח עם הדור הצעיר זה רק בהבנת עולמם באופן גלוי ומלא, בעבר נחשפתי לשיחה מרתקת בין אמא ובנה, הבן היה אוהב מאוד ללכת למשחקי כדורגל והאמא ממש התנגדה ודברה נגד זה קשות, תוך כדי דברים אמר הבן לאמא את אוהבת שוקולד ואני אוהב כדורגל, אני יודע מה הטעם של שוקולד ואני אומר לך שאת יכולה להפסיק לאכול כל כך הרבה שוקולד כי אני מכיר את זה, אבל את אמא לא מכירה את הטעם של משחק כדורגל ולכן את לא יכולה לומר לי אם אני יכול להפסיק את זה או לא.
כמובן שתשובה זו איננה תשובה נכונה בהכרח בכל דבר שאם לא כן לא ניתן להוכיח ולחנך ילדים על כל העבירות שבתורה עד שיחטאו, אבל זה בסיס הדיון, פעמים רבות ההורים יטענו לילד שהוא עובר על החמורות שבתורה כשהוא עושה מעשה פלוני, ובעצם אמירה זו שרחוקה ממציאות חיי הנער כמזרק ממערב הם פותחים לו צוהר וסוללים לו דרך לאותו עולם החטא שהוא כלל לא חשב עליו, ולא רצה בו, אך בבסיס המחשבות שלנו כמבוגרים עם כל המיידע שאגרנו במוחנו בהשפעת עיתונים ופאשקווילים שונים, ולעיתים הרצאות ממרצים מזדמנים, כל אלו עצבו את תודעתנו ודעתנו בנושאים רבים שחקר האמת רחוק מאוד מהמציאות לה אנו מייחסים את הדברים.
כל הורה הוא מנהיג של ילדיו, בידו להחליט האם הוא מלך ברצון העם או מושל כוחני, כוחו של מנהיג זה היכולת לחוות את העדה אותה הוא מנהיג, לעמוד על טיבה, להרגיש את רגישותה, לחוות את חייהם, ומתוך זה להנהיג אותם בדרך מבטחים, מנהיג מסור וטוב הוא מנהיג שנמצא בתוך או מאחורי העם, כזה שיודע להביט מתוכם או מאחוריהם לעברם ולחשב את הדרך, רועה שהולך מקדימה בשרלטנות בלי להביט אל צרכי הצאן ימצא את עצמו בסוף יום ללא צאנו שנגנבו ונגזלו ונטרפו בדרך, בו בזמן שהוא היה עסוק בלהתקדם ולבסס את מעמדו, באותו זמן ממש צאן מרעיתו לא שרדו את המסע שהוא כביכול הוביל אך לא ידע להביט לאחור לראות האם הם בכלל יחד איתו במסע או שמא נפלו לשיני זאבים טורפים.
ישנו מדרש מופלא ומרגש שכל ילד יודע לספר, אך חובה עלינו לעיין בו במבט של מבוגרים: "ומֹשֶה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) – בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה בְּצֹאן.אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה מֹשֶה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, ורץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת. כיון שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כיון שֶׁהִגִּיעַ מֹשֶה אֶצְלוֹ, אָמַר: "אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה". הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל"
סופו של המדרש המרגש הזה מעיד על תחילתו שמשה רבינו היה אדם רגיש וטוב לב, הוא חמל על אותו גדי ובמדה מסוימת הוא מתנצל בפניו וגם מפצה אותו, ויחד עם זאת משה רבינו עושה חשבון נפש איך התרחשה כזו סיטואציה "אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה" משה רבינו צודק, הרי גדי רץ כי הוא גדי זה טבעו, ואולי זה עוד משחק שלו, ואדרבא לא לאפשר לו לרוץ זה רוע, אבל משה מגיע לתובנה שיש כמה סוגי ריצות, והאחריות עליו כרועה זה לדעת לאבחן את אותם סוגי ריצות, יש ריצה של משחק ויש ריצה של צמא.
והמסקנא של משה שבעקבות אותה ריצה, הגדי עייך עכשיו.... "הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ", אם בגללי התעייפת, חובתי לאפשר לך להירגע לחזור לעצמך, ואז משה מגלה מנהיגות רגישה, הוא לא מרים אותו סתם, הוא מרים את הגדי על כתפו!!! יש למשה כתפיים רחבות, זוהי מנהיגות אצילית וראויה, כזו שיודעת להתבונן ולהבין שחסרה לי ידיעה והבנה בסוג ריצתו של הגדי הוא כנראה רץ למשהו שאני לא ירוץ לזה, אבל זה צורך חיוני של הגדי, טעיתי! זוהי ריצה שחשובה עבורו, ובעקבות אותה ריצה משה לא זורק את הגדי אלא אדרבא רץ אחריו, ומתוודה בפניו שטעה ומרימו על כתפו!
"אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל" הקב"ה נותן למשה בעקבות אירוע זה תעודת הוראה עולמית, תעודת הנהגה לעם שלם, לעם הניצחי, וכל זה בגלל הרחמים שמשה מגלה, אותם רחמים שמשה מגלה בהיותו נסיך במצרים ולא סובל את הכאת היהודי ובין היהודים, אותה הכאה שבגינה הוא נמלט ליתרו ואת רוב חייו מבלה הרחק ממשפחתו, דווקא אותם רחמים שמשה מגלה שקיימים בו תוך כדי חשיבה דקה וחשבונות נפש עדינים, דווקא הוא ראוי להיות מנהיגם של ישראל.
לכאורה אם הייתה מוטלת עלינו החובה לאתר את המנהיג הראוי לעם ישראל, או לכל אומה אחרת, בוודאי הינו מחפשים אסרטיביות, חשיבה גבוהה, תואר דוקטורט במנהיגות, ספק גדול אם ברשימה הזו היו נמצאים המילים: רחמים, חשבון נפש, יכולת להודות בטעות, וכו' ואילו משה רבינו נבחר דווקא בגלל זה.
לא פעם אנו שומעים מנהיגים או ראשי ממשלות שאמרו "מה שרואים מפה לא רואים משם" במגדלי השן הם פתאום מגלים עולם חדש ואז באופן טבעי הם לא מחויבים להבטחותיהם לבוחריהם, כי הם גילו עולם חדש, כאשר משה רבינו מקבל את הבקשה מבורא עולם שהוא נבחר למנהיג ולגואל, משה מתקשה לקבל את הבשורה, הוא איננו עומד מול בשר ודם ועושה גינוני ענווה לקול צלילי כי אורך ימים עטוף כולו באיצטלא דרבנן, הוא עומד מול בורא עולם ואומר "מי אנוכי"! ויודע תעלומות יודע שמשה באמת מתכוון למילותיו, אך איננו מוצאים בכתובים תשובה לשאלה זו (יש מהראשונים שסוברים שיש תשובה) וכביכול משה נשאר עם השאלה מי אנוכי!?
המשך חכמה מאיר את עיננו בנקודה זו באור נפלא להבנת אישיותו של משה-
משך חכמה שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק יא "וזה" - מה שאתה עניו אמיתי בדעתך שאתה אומר לפני יודע תעלומות "מי אנכי וכו'" - "וזה לך האות (כי אנכי שלחתיך)". כי מענותנותך יראו הכל שאתה מקושר באלוקות, והנך שליח מיוחד לי. מה שאתה עניו הוא סיבה "כי אנכי שלחתיך", כמו ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" - הנמוך מכולם, והבן!
אכן השאלה נשארה פתוחה והיא עצמה התשובה, דווקא כי אתה שואל מי אנוכי אחרי שנבחרת זוהי הסיבה שנבחרת, כי אתה לא רואה את עצמך ראוי, אתה ממשיך לראות את עצמך גם אחרי הבחירה כאדם פשוט כמנהיג עממי מגדלי השן לא סנוורו אותך, אתה ממשיך לראות משם שמה שאתה רואה מפה, ולכן אתה המנהיג האמיתי- מי אנוכי זה שאלה ותשובה יחדיו.
בעוסקנו בחינוך, בנערים/ות בהיותנו מנהיגים, חובה עלינו לעיין במשנתו של המנהיג הראשון של עם ישראל, וללמוד ממנו לאבחן סוגי ריצות ולהבין שלא כל מה שאנחנו לא מבינים בהכרח הם רצים לבאר שחת, יתכן מאוד שהם דווקא רצים כי הם צמאים למעיין מסוג אחר מזה שאת/ה מציע להם, וכשתגלה זאת גלה מנהיגות הרכיבם על כתפך- הרכבה מלשון חיבור! תתחבר אליהם, איך תעשה זאת? כשתזכור לנצח את השאלה שהיא גם תשובה מי אנוכי?! כשתזכור שאתה בשר ודם שקיבל שליחות וצריך לעשותה נאמנה ובזה מתחילה ומסיימת שליחותך.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין