פתרונו של יוסף לחלום פרעה מתממש והנה, לאחר שבע שנות השובע, באו שנות הרעב. אחי יוסף יורדים למצרים בעצת יעקב אביהם, להביא אוכל. יוסף מזהה אותם ומתנכר אליהם, יוסף מעליל עליהם כי מרגלים הם.
הוא אומר להם כי ישלחו אחד מהם להביא את בנימין, האח הקטן שהם "דיווחו" לו עליו, ובזאת יבחנו.
הוא מכניס אותם ל"משמר שלושת ימים" וביום השלישי הוא מתפשר על כך שילכו להביא אוכל לביתם ושאחד האחים יאסר עד כי יחזרוו עם בנימין "אחיהם הקטן". כאן באו כל האחים להתפכחות מה"צדק" למכירת יוסף, "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מב, כא).
המשפט והמוסר
"אבל" היא מילה המורה על קביעת דבר הסותר את שהיה ניראה מקודם. אחי יוסף מערערים על ה"צדק" שיישמו בגזר דינו של יוסף. אף כי היה להם סימוכין, (יתירה מזאת, עיין למשל, אור החיים למעלה לז, כ). הייתה כאן אטימות לצערו של יוסף, הם לא הקשיבו לתחנוניו ולא פעלו ברחמים! (כן פירש גם ב"אור החיים" כאן).
והנה צריך להבין את האשמה שבאי הרחמים, כי אם אכן אחי יוסף דנו אותו למכירה, לכאורה מהו המקום לרחמים, הלא ברור הוא הכלל ש"אין מרחמים בדין" (משנה כתובות דף פד, א).
ההסבר הוא, אמנם נכון, אין מרחמים בדין, אך אטימות לצער, עשויה היא שתגרום לעיוות הדין. הרחמנות וההומניזם חשובים לעמידה על משמעותו של ה"משפט", מפני שבמשפט משתקפים ערכי המוסר. (לדוגמא ראו, סנהדרין עא, א).
אין צורך להרחיב באקטואליות שבדברים הללו, בפרט בסיטואציאה שבה המתח בין חלקי הציבור בישראל הולך וגואה. עלינו לזכור כי בניכור והשינאה ל"אחר", בין אם בשם החוק במדינה, או בשם ה"רוב" או ה"דמוקרטיה", או אולי בשם האחווה ולהבדיל בשם התורה - אנו פשוט פוגעים בערכים העליונים שמחזיקים את קיומנו הלאומי והאנושי. בכך אנו עלולים לחזור על העוול המרכזי בתודעת הדורות - מכירת אחים!
האור של חנוכה
אנו, נושאי דגל התורה והיהדות, בשלנו, נוסיף להתחזק בדרך קירוב הלבבות. שומה עלינו להעלות על נס, את יחסם של רבותינו לעם אשר נכנע לגזירות היוונים בקירוב לבבות.
וכמו שכתב הרמב"ם ב"איגרת השמד": "וידוע כמו כן מה שקרה לישראל במלכות יוון הרשעה מגזירות קשות ורעות. ומכללן היה שלא יסגור אדם את פתח ביתו, כדי שלא יתייחד להתעסק בשום מצווה. ועם כל זה לא קראום חז"ל לא גויים ולא רשעים, אלא צדיקים גמורים. והתחננו בעדם, והוסיפו בימי החנוכה "על הניסים" עד "ורשעים ביד צדיקים"...". מכאן נילמד להיות בבחינת מוסיף והולך בדרך קירוב ואחווה, להדליק עוד ניצוץ ולקדש שם שמים ובע"ה, נר מצוות קירוב הלבבות, יביא לכך שהתורה תאיר את אורה בעם.
שבת שלום וחנוכה שמח!