וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות ...והיו לכם לזיכרון (במדבר י' י')
הגמרא במסכת שבת כד. אומרת כי בימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ראש חודש ומועד מזכירים מעין המאורע (יעלה ויבוא) בברכת ההודאה ומפרש רש"י שהזכרה זו היא תפילה ובקשה שהקב"ה יחזיר לנו את עבודת הקורבנות וכפי שאנו אומרים בתפילת יעלה ויבוא " וייזכר זיכרוננו... וזיכרון ירושלים עיר קודשיך וכו' "
יש מן הראשונים שכתבו כי תפילת יעלה ויבוא מוזכרת דווקא במועדים וראשי חודשים ולא בשבת מפני שבמועדים ובראשי חודשים כתבה בהם התורה זיכרון כדכתיב "וביום שמחתכם ובמועדיכם...ותקעתם בחצוצרות ...והיו לכם לזיכרון לפני ה' אלוקיכם" ומאחר ושבת איננה מוזכרת בפסוק אין אומרים בה את תפילת הזיכרון של יעלה ויבוא. וכן כתב הלבוש באו"ח סי' תפז'.
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ב' הלכה ב' פוסק כי מי שלא הזכיר בשבת וביום טוב את קדושת היום אזי אם נזכר קודם ברכת הטוב והמיטיב אומר ברוך אשר נתן שבתות למנוחה וכו' וביום טוב אומר אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל וכו'. אך אם נזכר לאחר שהתחיל את ברכת הטוב והמטיב חוזר לתחילת ברכת המזון.
וכתב הכסף משנה שסברת הרמב"ם היא כשיטת רש"י בברכות מט: המשווה את דין הנזכר שלא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון לדין השוכח יעלה ויבוא בתפילה.
וביאור הדברים הוא על פי סוגיית הגמרא בברכות כט. האומרת כי אם המתפלל לאחר שעקר את רגליו נזכר כי הוא לא אמר יעלה ויבוא בברכת רצה הרי הוא צריך לחזור ולהתפלל.
וסובר רש"י כי ברכת הטוב והמיטיב שבברכת המזון היא איננה מוגדרת כחלק ממשי של ברכת המזון ולכן הנזכר שלא אמר יעלה ויבוא קודם ברכת הטוב והמיטיב הרי הוא מברך ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו לישראל וכו' אך אם נזכר לאחר שכבר התחיל את ברכת הטוב והמיטיב הרי הוא נחשב כאילו שעקר את רגליו ולכן צריך הוא לחזור לתחילת ברכת המזון ולברך שוב.
הראב"ד בהשגות הקשה על שיטת הרמב"ם דהרי איתא בגמרא בברכות כט: דמי שהוא רגיל לומר תחנונים בסוף תפילתו ונזכר ששכח לומר יעלה ויבוא שכח אזי יש לו תקנה ואין הוא צריך לחזור לראש התפילה והסיבה היא כי אמירת התחנונים שבסוף התפילה היא חלק מתפילתו.
על פי דברי הגמרא מקשה הראב"ד על שיטת הרמב"ם מדוע הרמב"ם פוסק כי אם נזכר בברכת הטוב והמיטיב שלא אמר יעלה ויבוא יש לו לחזור ולברך מחדש והרי לכאורה אין סיבה שברכת הטוב והמיטיב תהיה שונה מאמירת התחנונים שבסוף התפילה.
וכמו שאמירת התחנונים שבסוף התפילה נחשבת כחלק מן התפילה כך גם ברכת הטוב והמיטיב יש להתייחס אליה כאל חלק מברכת המזון.
וממילא אם נזכר בברכת הטוב והמיטיב שעדיין לא אמר יעלה ויבוא יש להתיר לו לומר את ברכת ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל כדין הנזכר בברכה השלישית של ברכת המזון.
וכדברי הראב"ד מצינו במפורש בתלמידי רבינו יונה שהשוכח יעלה ויבוא חוזר לתחילת ברכת המזון רק אם סיים את ברכת הטוב והמיטיב אך אם נזכר באמצעה דינו כאומר תחנונים בסוף תפילתו.
ביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד
יש מן האחרונים שמבארים כי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד האם הנזכר בברכת הטוב והמיטיב ששכח לומר יעלה ויבוא חוזר לתחילת ברכת המזון או שיכול הוא לומר את ברכת אשר נתן לנו וכו' כדין הנזכר בברכה שלישית, תלויה האם שלושת הברכות הראשונות בברכת המזון הן מדאורייתא או לאו.
התוספות בברכות טו. סוברים כי מדאורייתא יש לברך שלוש ברכות ועל כן כל ברכה בפני עצמה היא מצווה מדאורייתא אבל הרמב"ן בהשגות בשורש א' סובר כי מדאורייתא ברכת המזון היא ברכה אחת וכל אחד מברך מתוך רוחב דעתו ורק חכמים הם אלו שתיקנו את סדר הברכות כפי שאנו מברכים
ואם כן ניתן לומר כי גם הרמב"ם והראב"ד חולקים במחלוקת הראשונים האם ברכת המזון מדאורייתא היא בעלת מבנה של ברכה אחת או שלוש ברכות.
הרמב"ם יסבור כי מדאורייתא ברכת המזון היא בעלת ברכה אחת וממילא הטועה ולא הזכיר יעלה ויבוא יש לו לחזור לתחילת הברכה שהיא בעצם גם תחילת ברכת המזון אך הסיבה שבגינה הוא חוזר לראש היא כי חלה טעות בברכה ולכן יש לברך את הברכה מחדש.
אבל הראב"ד יסבור כי מדאורייתא ברכת המזון בנויה משלוש ברכות נפרדות וממילא אם שחלה טעות בברכה אחת אין המברך צריך לחזור לתחילת ברכת המזון.
אלא יש לו לטועה לחזור לתחילת הברכה שחלה בה טעות וממילא אם שכח להזכיר יעלה ויבוא בברכתו אין השוכח חוזר לתחילת ברכת המזון אלא חוזר הוא לתחילת שמזכירם בה את התוספת של יעלה ויבוא.